הרשימה הערבית: שיעור במציאות

דובר "הרשימה הערבית המשותפת" טען לאחרונה כי חמאס אינו ארגון טרור אלא ארגון שחרור לאומי לגיטימי. עוד לדבריו, אנשי ארגון הטרור האיסלאמי דאעש למדו אכזריות, רצח ואונס מהתנועה הציונית. הדברים נאמרו סמוך לסירוב הרשימה לערוך הסכם עודפים עם מרצ, בשל היותה "ציונית".

ישראל, שלא כפלשתינים, מעולם לא שאפה להשמדת עם אחר, ובטח שלא ביצעה מעולם מעשי רצח נתעבים כגון אלה שהערבים ביצעו נגדנו, מבצעים עתה זה כנגד זה וחולמים לעשות בנו בעתיד. שנים לעגו הערבים לפלשתינים על כך שנשותיהם לא נאנסו על ידי חיילי צה"ל רק "בשל כיעורן". "מחקר" ערבי מנמק לאחרונה את העובדה שצה"ל, בשונה מהערבים, לא אנס מעולם נשים ערביות, אך זאת רק בשל "גזענותו" ולא בשל מוסריותו.

לפי המשל הערבי עוקר אדם את עינו רק כדי לא לראות בטוב משנאיו. לכן, אין לצפות כי דובר "הרשימה המשותפת" ייחס לחיילי צה"ל, ליהודים ולציונות ולוּ תכונה מוסרית וערכית טובה. לפיכך, סירוב אנשי הרשימה המשותפת להגיע להסכם עם מרצ, גם אם יפיקו תועלת מכך, היה בגדר עקירת עין לעצמם, ובלבד שלא יסתייעו במפלגה "הציונית" הנרצעת. אוי למרצ, שהחבר הערבי היחיד שבה דוחה את זהותה הציונית ועתה סירבה "הרשימה המשותפת", המייצגת לטענתה את ערביי ישראל כ"פלשתינים", להסכם עימה. שנאה זו לציונות וליהודים היא בעיטה בפניה של מרצ, המשחרת לפתחם שנים.

העלבון הגיע גם לאנשי "המחנה הציוני" אך חלף בין אוזניהם באווריריות. הם אמנם מצרים על אובדן השותפה הקיקיונית משמאל, אך באוסף מפלגתי אקראי זה כלולים ממילא מעודדי סרבנות גיוס וטיפוסים המתכחשים לסמליה ה"אנכרוניסטיים" של הציונות, המנונה ודגליה. שני הנסיכים האריסטוקרטים העומדים בראשו, המשוכנעים בעליונותם "כחולת הדם" על פני מנשקי המזוזות שבימין, מעדיפים להגדיר את ישראל כ"רב־תרבותית" על פני הגדרתה כמדינה יהודית ודמוקרטית. בעודם אוטמים אוזניהם מלהאזין לנחישות הפלשתינים לחסל את ישראל, ציקצק מר הרצוג בתוכנית "גב האומה" בטלוויזיה את הציונות שלו כמושג רלוונטי "גם ליהודים וגם לערבים", ולא פסל בראיון לבן כספית את האפשרות שאחמד טיבי יכהן כחבר בוועדת חוץ וביטחון. אלא שלאור סירובה הנחרץ של "הרשימה הערבית" להסכם עם מרצ, עולה החשש שטיבי יסרב למינוי (ואילו חנין זועבי תסרב לשמש ראש המוסד...).

לפתחו של הרצוג נותרה עתה השאלה כיצד יעשה שלום עם הפלשתינים "שבשטחים הכבושים" ועם מיליוני הפליטים הפלשתינים שישובו לישראל כשיפרוץ השלום במסגרת "היוזמה הערבית" הנחשקת, בשעה שאזרחי "פלשתין הכבושה" ("הַפְּנִים" - כלשונם) מסרבים לעשות אפילו הסכם עודפים עם מרצ ה"ציונית".

נהג מונית ערבי הסביר לי: מדינה זו (ישראל) חייבת לבטל את זהותה היהודית־ציונית ולהפוך למדינת כל אזרחיה, חרף הרוב היהודי שבה. "לעולם לא נקבל את שליטתכם במתכונת זו, ואם תתעקשו על כך תחיו על חרבכם לנצח". לאחר דומייה מעיקה הוסיף: "הבעיה היא שאתם היהודים מנהלים ויכוחים סוערים זה עם זה על השלום ואינכם מקשיבים ברצינות למה שהפלשתינים אומרים לכם. השלום שביבי ובוז'י גם יחד מדברים עליו לעולם לא יתקיים".

על שלט סמוך לפנס רחוב עגמומי התנוסס הרצוג עטור זיפים ומבטו לאופק. אורוול, בספרו "1984", צדק בחזון "האח הגדול" אך טעה במועד. אכן, בעידן הדיגיטלי של 2015 ממציאים טיפוסים אופורטוניסטים בפוטושופ את פניהם, זהותם וקורות חייהם מחדש, מבטלים בלחיצת "דליט" את העבר ובכללו את הישגי יריביהם ויוצרים תמונת מציאות ואשליית עתיד שקריות.

סיסמת הכניסה דקיקת הקול לעולם הווירטואלי החדש היא: "אהיה ראש הממשלה". הבעיה שנותרה לבוז'י ולשותפתו "טורפת המפלגות" היא שבפוטושופ לא ניתן עדיין להשתיל אישיות ומנהיגות, ובטח שלא להעלים את מזימות הערבים, שרבים מהם מחכים להם בקוצר רוח.