"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אי אמון: הסתרת לבני כאסטרטגיה

,עודכן

מישהו ראה לאחרונה את ציפי לבני? האמת? כן. היא נמצאת בשידורי התעמולה של... הליכוד. נציגיו המתראיינים מרבים להזכיר את הצירוף "ציפי ובוז'י" ולעיתים אף "שוכחים" את הרצוג. הם עושים זאת בדיוק מאותה סיבה שהמחנה הציוני מקפיד להסתיר את לבני. הן הליכוד והן המחנה הציוני קוראים אותם הסקרים, והסקרים הם חד־משמעיים - לבני היא נטל אלקטורלי.

אפשר לאהוב זאת או לא. אפשר להתווכח אם העוינות כלפיה מוצדקת. אבל שבוע לפני הבחירות, אין למפלגות זמן לניתוחים. הן ממוקדות מטרה. הן מציגות את מה שמועיל להן ומסתירות את מה שפוגע בהן. המחנה הציוני מסתיר את לבני הפוגעת בו. הליכוד מציג אותה כדי להזכיר לציבור מיהי ומהי עיסקת החבילה של ה"אנחנו" בסיסמה, שאף היא הוסתרה, "אנחנו או הוא".

ניתן להבין את רצונה של מפלגה להבליט את מי ואת מה שישרת אותה בבחירות ולהצניע את מי ומה שעלול לפגוע בה. אולם האינטרס הציבורי מחייב אותה לשקיפות וליושרה. יש הבדל בין הבלטת מועמדים פופולריים והסתרת מועמדים בעייתיים ברשימה לכנסת לבין הסתרת מועמד לראשות הממשלה.

בבחירות לכנסת ה־20 שתי מפלגות מתמודדות על השלטון - הליכוד והמחנה הציוני. מועמד הליכוד הוא בנימין נתניהו. למחנה הציוני שני מועמדים ברוטציה - הרצוג ולבני. אם הליכוד ינצח, ראש הממשלה יהיה נתניהו. אם המחנה הציוני ינצח, יהיו שני ראשי ממשלה - הרצוג במחצית הראשונה של הכהונה ולבני במחצית השנייה. המצג כאילו הבחירות הן בין נתניהו להרצוג הוא מצג שווא. מצג שווא בנושא כה קריטי, כמו מיהם המועמדים לראשות הממשלה, הוא מעשה בלתי ציבורי ובלתי ראוי. זו תעמולה הראויה לגנאי.

הסתרתה של לבני נועדה להסתיר לא רק את לבני עצמה, אלא גם את בעיית המנהיגות וכושר העמידה של הרצוג. אין כל הסבר מניח את הדעת לכניעה המחפירה של הרצוג ללבני שאיימה עליו באקדח ריק. רוטציה, כשלעצמה, היא רעיון רע, כיוון שהיא פוגעת ברצף השלטוני, ביציבות הפוליטית ובמשילות. ניתן להבין אותה בסיטואציה של הקמת ממשלת האחדות ב־1984, כאשר לשום צד לא היתה יכולת להרכיב ממשלה. בסיטואציה הזאת, הדרך היחידה להימנע מבחירות חוזרות היתה ממשלת אחדות, והדרך היחידה להסכים על ממשלת האחדות היתה רוטציה. אולם כאשר מפלגה מתמודדת על השלטון ומציעה רוטציה בין ראשיה, היא מבטאת אי אמון במנהיג שלה.

לבני ניהלה מו"מ כאשר בכל הסקרים היא לא עברה את אחוז החסימה. במצב נורמלי, אילו היה משוריין לה מקום בעשירייה הראשונה, היא היתה צריכה להיות מרוצה. בעזות מצח, תוך ניהול מו"מ מקביל עם הרצוג ולפיד, היא העלתה דרישה משוללת כל יסוד הגיוני - רוטציה בראשות הממשלה. למה? מסיבה אחת בלבד. היא רוצה, ממש רוצה, כל כך כל כך רוצה להיות ראשת הממשלה. והרצוג, בהחלטה אומללה, נכנע לגחמה הזאת. הבלטתם של לבני והרוטציה מאירה בזרקור ענק על היעדר חוט השדרה המנהיגותי של הרצוג.

ראוי הציבור ליחס קצת יותר מכבד ממי שמבקשים ממנו אמון.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר