אי אמון: הסתרת לבני כאסטרטגיה

מישהו ראה לאחרונה את ציפי לבני? האמת? כן. היא נמצאת בשידורי התעמולה של... הליכוד. נציגיו המתראיינים מרבים להזכיר את הצירוף "ציפי ובוז'י" ולעיתים אף "שוכחים" את הרצוג. הם עושים זאת בדיוק מאותה סיבה שהמחנה הציוני מקפיד להסתיר את לבני. הן הליכוד והן המחנה הציוני קוראים אותם הסקרים, והסקרים הם חד־משמעיים - לבני היא נטל אלקטורלי.

אפשר לאהוב זאת או לא. אפשר להתווכח אם העוינות כלפיה מוצדקת. אבל שבוע לפני הבחירות, אין למפלגות זמן לניתוחים. הן ממוקדות מטרה. הן מציגות את מה שמועיל להן ומסתירות את מה שפוגע בהן. המחנה הציוני מסתיר את לבני הפוגעת בו. הליכוד מציג אותה כדי להזכיר לציבור מיהי ומהי עיסקת החבילה של ה"אנחנו" בסיסמה, שאף היא הוסתרה, "אנחנו או הוא".

ניתן להבין את רצונה של מפלגה להבליט את מי ואת מה שישרת אותה בבחירות ולהצניע את מי ומה שעלול לפגוע בה. אולם האינטרס הציבורי מחייב אותה לשקיפות וליושרה. יש הבדל בין הבלטת מועמדים פופולריים והסתרת מועמדים בעייתיים ברשימה לכנסת לבין הסתרת מועמד לראשות הממשלה.

בבחירות לכנסת ה־20 שתי מפלגות מתמודדות על השלטון - הליכוד והמחנה הציוני. מועמד הליכוד הוא בנימין נתניהו. למחנה הציוני שני מועמדים ברוטציה - הרצוג ולבני. אם הליכוד ינצח, ראש הממשלה יהיה נתניהו. אם המחנה הציוני ינצח, יהיו שני ראשי ממשלה - הרצוג במחצית הראשונה של הכהונה ולבני במחצית השנייה. המצג כאילו הבחירות הן בין נתניהו להרצוג הוא מצג שווא. מצג שווא בנושא כה קריטי, כמו מיהם המועמדים לראשות הממשלה, הוא מעשה בלתי ציבורי ובלתי ראוי. זו תעמולה הראויה לגנאי.

הסתרתה של לבני נועדה להסתיר לא רק את לבני עצמה, אלא גם את בעיית המנהיגות וכושר העמידה של הרצוג. אין כל הסבר מניח את הדעת לכניעה המחפירה של הרצוג ללבני שאיימה עליו באקדח ריק. רוטציה, כשלעצמה, היא רעיון רע, כיוון שהיא פוגעת ברצף השלטוני, ביציבות הפוליטית ובמשילות. ניתן להבין אותה בסיטואציה של הקמת ממשלת האחדות ב־1984, כאשר לשום צד לא היתה יכולת להרכיב ממשלה. בסיטואציה הזאת, הדרך היחידה להימנע מבחירות חוזרות היתה ממשלת אחדות, והדרך היחידה להסכים על ממשלת האחדות היתה רוטציה. אולם כאשר מפלגה מתמודדת על השלטון ומציעה רוטציה בין ראשיה, היא מבטאת אי אמון במנהיג שלה.

לבני ניהלה מו"מ כאשר בכל הסקרים היא לא עברה את אחוז החסימה. במצב נורמלי, אילו היה משוריין לה מקום בעשירייה הראשונה, היא היתה צריכה להיות מרוצה. בעזות מצח, תוך ניהול מו"מ מקביל עם הרצוג ולפיד, היא העלתה דרישה משוללת כל יסוד הגיוני - רוטציה בראשות הממשלה. למה? מסיבה אחת בלבד. היא רוצה, ממש רוצה, כל כך כל כך רוצה להיות ראשת הממשלה. והרצוג, בהחלטה אומללה, נכנע לגחמה הזאת. הבלטתם של לבני והרוטציה מאירה בזרקור ענק על היעדר חוט השדרה המנהיגותי של הרצוג.

ראוי הציבור ליחס קצת יותר מכבד ממי שמבקשים ממנו אמון.