השבת נקרא בבתי הכנסת בפרשת "כי תשא". סיפור חטא העגל מתואר במרכז הפרשה ובהרחבה. מטבעם של דברים, הוא לא נמנה עם האירועים מעוררי הגאווה בתולדות העם היהודי, וזאת בלשון המעטה. אומות העולם סנטו בנו על הכישלון הזה, בהצביעם עליו כהוכחה לאי היותנו עם מיוחד, אלא חוטא ככל העמים. חכמי התלמוד (במסכת מגילה) אף המליצו לקרוא את הפרשה בלי לתרגם אותה, כדי שרוב הקהל לא יהיה מודע לנאמר בה. עד כדי כך היתה גדולה הבושה.
אנחנו נבקש להתמקד השבוע דווקא בפרשה קטנה המקדימה את חטא העגל ואולי קשורה אליו. לקראת סוף העיסוק בחומרים שאותם צריכים להכין לצורך בניית המשכן, מצווה האלוקים על משה: "קַח־לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת".
אין כאן כל קריאה לשימוש בסמים חלילה. מדובר בציווי לקחת קבוצת צמחים שממנה אפשר להפיק קטורת שתעלה עשן.
הקטורת שימשה את הכהן בעבודתו מדי יום בבית המקדש, בייחוד ביום הכיפורים, עת היה נכנס לקודש הקודשים וענן של קטורת היה מכסה את המשכן כולו. הקטורת הזו גם שימשה כלי עזר לבחון במי האלוקים חפץ, כאשר היו מראשי העם שהתלוננו על הנהגתם של משה ואהרן. הקטורת גם עזרה לכפר על חטאי העם במקרים מסוימים.
ההיגיון אומר כי הצמחים שמהם תופק הקטורת יהיו בעלי שתי תכונות - הפצת ריח נעים והעלאת עשן. על רקע זה מושך את תשומת ליבנו אחד ממרכיבי הקטורת ששמו חלבנה. מדוע? מכיוון שחכמינו אומרים שריחו של צמח זה היה רע. אז למה להביא צמח כזה לקטורת? חכמינו מספקים מענה מקורי לשאלה: "כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע, ומנאה הכתוב עם סממני קטרת". ייתכן שיש צמחים ריחניים יותר, אבל אלוקים רוצה בפנים גם את אלה שריחם רע. הקטורת הריחנית ביותר - בלי שיש בה את אלו שלא מדיפים ריח ניחוח - אינה קטורת. היא לא שווה כלום. אחד מכלי הנשק האסטרטגיים שלנו לקראת היום הקדוש הוא העובדה שכולנו באים להתפלל יחד. לא רק קבוצה מסוימת, אלא כולם. לא יעברו פסוקים רבים עד שהמקרא יגולל את סיפור החטא הנורא של העגל, ואז אלוקים יציע למשה להשמיד את העם וליצור עם חדש מצאצאי משה בלבד.
משה יגיד לו: לא, תודה. אני מנהיג העם הזה, על קלקוליו ופושעיו. החוטאים בחטא העגל הם קהל היעד שלי לתיקון.
למילה קטורת יש משמעויות שונות. הפירוש הפשוט קשור לעשן שהקטורת מעלה, אולם למילה קטורת יש משמעות נוספת: מלשון קשר, לקשור. ואכן, קבוצת הצמחים שאותה מעלים באש קשורה ודבוקה זו בזו, וכך, רק כך, יחד, מופקים ממנה הריחות המיוחדים. הסוד המיוחד של הקטורת הוא ביכולת שלה לחבר בין ריחות שונים.
דווקא בימים האלה, לקראת הבחירות, כשאנחנו עדים להתחדדותם של מסרים וממילא להקצנה בעמדות ובדעות, חשוב להיזכר בקטורת. מישהו עוד עלול לחשוב בטעות כי נתפרדה החבילה. האם האנשים האלה יוכלו לחבור זה לזה לאחר כל המלל השלילי שהפיצו האחד על האחר?
התשובה כנראה חיובית. אחרי שכל אחד הדיף את ריחו המיוחד, ייווצר הצורך לעשות מזה חיבור כלשהו. החיבורים והאיזונים של הכוחות השונים בחברה ובאומה הם היוצרים את המבנה המיוחד של עמנו - המר עם המתוק. ייתכן שהחלבנה מסמלת דבר נוסף. היינו חפצים שהשיח הציבורי בין תנועות ומפלגות יתמקד בטוב ובחיובי, אך זה לא קורה.
ייתכן כי כל שיח צריך גם קצת חלבנה שריחה רע, שבחיבור עם צמחים אחרים יוצרת איזון מסוים. זה לא מחייב שהשיח מלכתחילה יהיה שלילי במהותו, וודאי שאל לה לחלבנה להשתלט על הקטורת כולה, אבל חשוב לדעת שבכל קטורת יש גם קורטוב של חלבנה שגם לו חלק בתיקונן של חברה ומדינה. שבת שלום!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו