הסכסוך הישראלי פלשתיני? את מדינות ערב זה פחות מעניין

הטלטלה במדינות ערב (מה שכונה אירועי האביב הערבי) ונפילת המשטרים בתוניס, מצרים, לוב ותימן פסחה על הרשות הפלשתינית. אבו מאזן נותר על כסאו כמנהיג הבלתי מעורער של הפלשתינים ועל אף שליטת חמאס בעזה, שלטונו של אבו מאזן בשטחי הרשות הפלשתינית בגדה המערבית נותר איתן ואפילו התחזק בהשוואה לשנים קודמות.

אולם, ניתן בהחלט לומר כי האירועים המתחוללים בשנים האחרונות במדינות ערב, בעיקר אלו המתונות כמו מצרים, ירדן, סעודיה והנסיכויות במפרץ הפרסי, הביאו לשפל חסר תקדים ביחסם של משטרים אלו לסוגיה הפלשתינית והגיבוי שהעניקו בעבר לדרישתם של הפלשתינים למדינה עצמאית שבירתה ירושלים המזרחית, הקפאת הבניה בגושי ההתנחלויות הגדולים, פינוי התנחלויות מבודדות, שחרור אסירים פלשתינים הכלואים בישראל והסדר מעמדם של מיליוני הפליטים הפלשתינים המפוזרים בין מדינות ערב.

לא רק אבו מאזן סובל מהשלכות הטלטלה במדינות ערב, אלא גם ובעיקר חמאס השולט ברצועת עזה מאז ההפיכה השלטונית שביצע בשנת 2007 עת גרש בברוטאליות אלימה את אנשי ופקידי הפת"ח שחלקם נאלצו להימלט על נפשם מרצועת עזה ותפס את השלטון בגופים המנהלים את חיי היום יום ברצועה ונטל את השליטה במסוף רפיח בין רצועת עזה למצרים וכן את השליטה במעברים בין רצועת עזה וישראל.

עלייתה של תנועת האם "האחים המוסלמים" לשלטון במצרים לאחר הדחת מובראק ומשטרו הייתה מעין פנטזיה שהתגשמה בעבור חמאס. בתקופה הקצרה בה כיהן מוחמד מורסי כנשיא מצרים נהנה חמאס ממעמד מיוחד במדינה הערבית החשובה ביותר ואנשיו התקבלו בברכה ובחנופה בכל מקום אליו פנו בממשל המצרי.

אבל, לאחר הדחתו של מורסי והשלכתם לכלא בזה אחר זה של מנהיגי האחים המוסלמים, הפך תור הזהב של חמאס במצרים לסיוט מתמשך. מעמד הארגון במצרים החל להידרדר והיחסים בין הממשל המצרי לארגון חמאס בעזה ושלוחותיו בקטאר ובטורקיה הגיעו לשפל חסר תקדים כשבית המשפט המצרי הכריז על רצועת עזה כיישות טרור ואף העניק אור ירוק לצבא המצרי לתקוף ברצועה, על תנועת חמאס כולה כארגון טרור ששם לו לפגוע בביטחון הלאומי של מצרים וערעור יציבות משטר הנשיא א – סיסי באמצעות שורת פיגועים ולאחרונה הודיעו רשויות החוק במצרים כי כל פעיל חמאס שייתפס על אדמת מצרים ייעצר ויישפט וכל נכסי הארגון במדינה יוחרמו ויחולטו.

השפל חסר התקדים אליו נקלעה הסוגיה הפלשתינית אינו מתבטא רק ביחסי מצרים חמאס. גם המטריה המדינית והכלכלית שהעניקו הירדנים, הסעודים, ומדינות המפרץ הפרסי לרשות הפלשתינית בעניין דרישותיה של רמאללה מישראל כבר אינה אותה מטרייה של תמיכה רחבה ואפילו הליגה הערבית – ארגון הגג של מדינות ערב – אשר גיבתה ותמכה אוטומטית בפלשתינים כבר אינה שמה עוד את הסוגיה הפלשתינית בראש סדר העדיפויות של הבעיות בהן נדרש הארגון לטפל.

בעבור מדינות ערב החברות בליגה הערבית המשברים בעיראק, בתימן במצרים ובסוריה וכן סוגיית הגרעין האיראני המרחפת כענן קודר מעל ראשם של המשטרים במדינות ערב הסוניות, כל אלה נמצאים בראש מעיני הליגה הערבית וסדר היום שלה הרבה לפני הסכסוך הישראלי-פלשתיני.