אורח רצוי בבית הלבן - מקטאר

בשבוע שעבר הגיע לביקור בארה"ב האמיר של קטאר. הוא התקבל בכבוד מלכים בבית הלבן ובשני בתי הקונגרס, ורשת הטלוויזיה אל־ג'זירה שבבעלותו אף ידעה לדווח כי קיים שיחות פוריות וידידותיות עם מארחיו, כנהוג בין בעלי ברית קרובים אשר להם יחסי ידידות הדוקים וארוכי ימים.

יש להניח כי המארחים האמריקנים נמנעו מלקרוא לאמיר של קטאר לקדם את הדמוקרטיה בארצו או מלגנות אותו על כך שאין הוא מעניק זכויות לאותם "מהגרי עבודה", שחלקם באוכלוסייה מגיע לכדי 85 אחוזים מכלל שני מיליון תושביה של הנסיכות, ושאותם ייבאה קטאר מחצי האי ההודי כדי שמישהו יעבוד במדינה ויתחזק את כלכלתה. אחרי הכל, את הגערות והנזיפות בשל היעדרה של דמוקרטיה שומר כידוע הממשל האמריקני רק למצרים של עבד אל־פתאח א־סיסי, בעלת ברית ותיקה ומסורתית של וושינגטון הנאבקת כיום ברדיקליזם האיסלאמי, שמאחוריו עומדת מי אם לא קטאר. וושינגטון אינה מוכנה לסלוח לא־סיסי על שהדיח מן השלטון לפני כשנתיים את מוחמד מורסי, איש האחים המוסלמים, במאמץ למנוע את תהליך האיסלאמיזציה שזה הוביל במדינה.

שום מילה גם לא נאמרה בשיחות בין אובאמה לאמיר קטאר על תמיכתה של קטאר בחמאס, תנועה שאפילו הממשל האמריקני עצמו רואה בה ארגון טרור ושהיתה מעורבת ברצח אזרחים אמריקנים החיים בישראל. מנהיג חמאס, ח'אלד משעל, עודנו יושב לבטח בדוחא, בירת קטאר, והנסיכות ממשיכה להזרים מיליוני דולרים למימון פעילותה של חמאס ברצועה. הממשל האמריקני גם העדיף להתעלם מהשימוש שעושה קטאר בכספה למימון הקבוצות האיסלאמיות הרדיקליות בסוריה, ש"חטפו" זה מזמן את המהפכה הסורית מידיהם של המורדים במדינה. אבל למה להעליב אורחים רצויים במהלך ביקורם?

אפשר להבין את רצונו של הממשל האמריקני לרצות את פניו של האמיר של קטאר. אחרי הכל, הנסיכות היא בעלת ברית ותיקה של ארה"ב ובשטחה אף מצויה מפקדת הכוחות האמריקניים במפרץ, אשר הועברה אליה בשעתו מערב הסעודית. תמיכתה של קטאר חיונית לצורך המשך האחיזה האמריקנית במפרץ הפרסי, ולבד מכך איש אינו יכול להתעלם מכוחה הכלכלי של הנסיכות, שבקופתה הצטברו טריליונים רבים של דולרים שאותם היא משקיעה לא רק בקידום רדיקליות איסלאמית אלא גם בכלכלה ובתעשייה האמריקניות.

ובכל זאת, גם מצרים וגם ישראל הן בעלות ברית של ארה"ב, אלא שהן אינן זוכות ליחס כה סלחני מצד ממשלו של אובאמה. הסוד טמון, כך נדמה, בעובדה שהקטארים, ובעקבותיהם גם ארדואן בטורקיה, למדו זה מכבר כיצד יש להתנהל למול וושינגטון. הם מעיזים פנים, מתריסים למול הממשל האמריקני ופועלים שוב ושוב בניגוד לרצונו, ולמרבה ההפתעה הדבר רק מקנה להם כבוד ומעלה את ערכם בעיניהם של האמריקנים. כך קטאר המסייעת לרדיקליזם האיסלאמי ברחבי העולם וכך ארדואן, שנמנע מלהתגייס למאבק של וושינגטון בארגון המדינה האיסלאמית (דאעש) בסוריה ובעיראק, בתביעה כי וושינגטון תציג בפניו תפיסה כוללת באשר לעתידן של מדינות אלו קודם שטורקיה תתגייס למען המדיניות האמריקנית המחזקת, גם אם לא בכוונה תחילה, את משטרו של בשאר אל־אסד ואת הנוכחות האיראנית בסוריה ובעיראק.

דומה שגם לא־סיסי במצרים נפל האסימון ולראיה, הביקור הממלכתי שקיים אך לפני ימים ספורים הנשיא הרוסי פוטין במצרים. האורח ממוסקבה התקבל בהתלהבות ובחום בקהיר דווקא ברגע שבו מצויים יחסי רוסיה וארה"ב במשבר החמור ביותר שידעו בשנים האחרונות. אמת,

א־סיסי עודנו זקוק לתמיכה האמריקנית, אבל הוא מבקש לאותת לאובאמה כי כל האופציות פתוחות, וכי המשך הכתף הקרה שלה הוא זוכה מצד וושינגטון עשוי לדחוף אותו לידי הרוסים. גם הוא הבין כנראה כי רק כשממרים את רצונו של הממשל האמריקני ומעיזים פנים כנגדו, רק אז למרבה האירוניה זוכים ממנו ליחס מכבד ומתחשב.