"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הביקורת על "התקווה" - מסווה לאנטי־ציונות

,עודכן

בתום הקונגרס הציוני השישי, בקיץ 1903, עמדו בפעם הראשונה כל הצירים, וביניהם סבא שלי, ושרו שיר בן 28 מילים, שחיבר פזמונאי תימהוני בשם נפתלי הרץ אימבר והלחין שמואל כהן, בהשפעתו הבולטת של בדז'יך סמטנה. זו היתה הפעם השלישית שבה שרו בקונגרס הציוני את "התקווה", אבל לראשונה לא היו אלו ששרו רק צירים מעטים בשולי האולם: באותו קונגרס הוא הפך, למעשה, להמנון של כולם.

וזה לא היה פשוט, כי לא היה קונגרס ציוני קורע לב כמו הקונגרס ההוא, שבו קמו התלמידים על רבם, וניסו - ללא הצלחה - לטרפד את הצעת ההחלטה שהביא תיאודור הרצל, לשלוח משלחת חקר לבדיקת ההצעה הבריטית ליישב את היהודים, זמנית, באוגנדה. הצירים שהתנגדו לעצם הבדיקה היו ברובם רוסים, תומכיהם של חיים וייצמן ומנחם אוסישקין, אשר האמינו בכל ליבם כי אפילו בדיקה של ההצעה יש בה כדי לשתף פעולה עם הרעיון לוותר על ארץ ישראל.

סבא שלי, אז בן 23, נמנה עם מקורבי אוסישקין והיה בין חמומי המוח שקפצו על בימת הקונגרס וניסו "לפוצץ" את הישיבה. הרצל קיבל קשה מאוד את האופוזיציה האלימה להצעתו, וחש כי מעשי ידיו טובעים בים. הצעירים החצופים לא ידעו כי הם מקצרים את חייו של האיש המיוחד והחשוב הזה, ולא העלו בדעתם שרק 30 שנה אחר כך תחל הכחדתם של יהודי אירופה ושחלקם יכלו להינצל אילו הסתפקו ב"מקלט לילה" מחוץ לאירופה.

אבל בתום העימות הקשה ביותר בתולדות הציונות, ולאחר שהצעתו של הרצל זכתה לרוב, עמדו כולם ושרו את השיר הפסימי הזה, המעניק לתקווה הרבה פחות סיכוי מכפי שהיה לה באמת. השיר הקצר הזה, שלא היה זוכה היום בשום תחרות פרסים לחיבור ההמנון שלנו, ימשיך ללחלח את עיניי בכל פעם שאשמע אותו, אפילו יהיה הדבר בנסיבות בלתי מרגשות בעליל.

המנהיג הרוחני הרב שלום כהן הודיע ביום ראשון כי זהו שיר מטומטם, וש"ס ניצבה מיד מאחוריו, כאיש אחד. כהן לא הביע את דעתו על ערכו הפואטי של השיר, אלא על כך שזהו המנון הציונות. צאן מרעיתו הגן עליו מיד, והודיע שאיש לא ילמד את הרב כהן מהי ציונות ומהו היחס הראוי לארץ ישראל. אך אולי אני בכל זאת אלמד אותו: ציונות אינה כמיהה יהודית לארץ ישראל וגם לא תפילה לשנה הבאה בירושלים. ציונות היא תנועה מדינית שמטרתה להקים מדינה ליהודים. אתה, אדוני הרב, אנטי־ציוני בכך שאתה מייצג תנועה שראתה בציונות ניסיון להתריס כנגד הגורל היהודי ולדחוק את הקץ במקום להמתין למשיח צדקנו. אתה ממש לא מתנגד ל"התקווה", ואני משוכנע שאתה נמנה עם אוהבי הארץ, אבל אתה מתנגד חריף לציונות, ואין שום סיבה לעטוף זאת בביקורת ספרותית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר