"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

המלכוד של פרופ' טרכטנברג

,עודכן

לבי לבי על הפרופסור עמנואל טרכטנברג, על שנאלץ לחתום על התוכנית הכלכלית ההזויה של המחנה הציוני, כזו שבזמנים אחרים היה בוודאי מעדיף שלא להיראות בסביבתה. יום לאחר שהציג לציבור מתווה כלכלי המושתת בעיקר על הרחבה תקציבית משמעותית ללא העלאת מסים, בא בנק ישראל וטפח על פניו במובן הכלכלי, המקצועי והחברתי גם יחד. בסקירתו קובע הבנק, לאחר שהוא מציין בחיוב את היציבות הנוכחית, שעד סוף העשור תצטרך הממשלה להפחית את הוצאותיה (כלומר להקטין את התקציב) בסכום של 10 מיליארד דולר בשנה, ולא להגדילן כפי שמציעה התוכנית של המחנה הציוני (אלא אם כן תעלה את המסים המוטלים על הציבור בסכום של 10 מיליארד דולר לשנה, ואולי יותר). לפיכך, הגדלת התקציב והגירעון שבו, כפי שמציעה התוכנית, תפגע באופן בלתי נמנע לא רק ברווחתו הישירה של הציבור אלא גם, ובעיקר, בצמיחת המשק. בנוסף יאמירו מחדש שיעורי האבטלה שהם היום מהנמוכים בעולם המערבי ותתלקח מחדש אינפלציה דוהרת שתרע את מצבו של מעמד הביניים.

הפרופסור טרכטנברג הוא כלכלן מוערך, ואין ספק שהוא, וכמוהו כמה אנשים אחרים ברשימת המחנה הציוני, מבין שמה שמוצג לציבור (גם) בתחום הכלכלי הוא מצג שווא, אך ברשימה שרבים ממועמדיה הם בפועל ניאו־מרקסיסטים כנראה שהיה עליו להתפשר עם העובדות (ובכל זאת ספג קריאות בוז). תקוותו של הפרופסור טרכטנברג, כך יש להניח, היא שאם אכן יגיע למחוז חפצו, כלומר לתפקיד שר האוצר, יוכל להתעלם מכל המילים הסוריאליסטיות בתוכנית שהוצגה על דעתו במערכת הבחירות ולנהל מדיניות כלכלית אחרת (כל זה, אגב, מדגיש את אפסותם וחוסר התוחלת של "המצעים הכלכליים" שהרשימות השונות פירסמו בשבועות האחרונים).

רק שהוא טועה, ולצערי גם מטעה, שכן אם השמאל יעלה לשלטון לא רק מרצ והרשימה הערבית - שתהיינה, מן הסתם, חלק אינטגרלי מהקואליציה - אלא גם חבריו השמאלנים המהווים רוב בסיעתו שלו ידאגו לכך שילך בתלם האנטי־ליברלי שלהם (לחלופין הוא יכול למצוא את עצמו חיש מהר בחזרה בהיכלי האקדמיה). חברים אלה, כידוע, לא רק דוגלים בהגדלת הוצאות הממשלה בעשרות מונים מבלי שיסבירו מאין יבוא הכסף, אלא גם מתנגדים אידיאולוגית לעצם קיומו של משק חופשי ופרטי שבלעדיו אין דמוקרטיה אמיתית.

בתקופת שלטון מפא"י, גולדה מאיר אמנם דיברה על "סוציאליזם בימינו", אך מי שקבעו את המדיניות הכלכלית בפועל, למרות פגמיה, היו אשכול וספיר, שלא התייחסו לדבריה ברצינות יתרה. הם אולי דיברו על סוציאליזם, אך היו פרגמטיים, ולבטח רחוקים ממרקסיזם, שלא כמו אותה חבורת מוכי עיוורון כלכלי שהשתלטה על יורשתה הבלתי לגיטימית של מפא"י ההיסטורית. ואולי, בהפוך על הפוך, צריכים להודות לשלי יחימוביץ', לסתיו שפיר, לאיציק שמולי, למרב מיכאלי, למיכל בירן וליוסי יונה, על כך שאינם מקפלים את דגליהם האדומים. כך, בהגיעו לקלפי, יידע הציבור בדיוק מה אורב לו מהצד השמאלי של המפה הפוליטית. רק מה, למען השם, עושה שם הפרופסור טרכטנברג?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר