לשקר אין רגליים (אך יש תקשורת)

התקשורת הישראלית היא מהיחידות בעולם שלשקריה אין רגליים, אבל יש להם ידיים בחשניות. ידיים רעות, מניפולטיביות וזדוניות. האמת לא מעניינת, השקר וההטעיה מתרוננים בראש חוצות.

העיתונאי רביב דרוקר העלה לאוויר בלון חם, שהתרוקן במהירות שיא. הבקבוקים התפזרו לכל עבר ודרוקר עדיין מנסה לקושש אותם. מה עוד צריך לקרות כדי שאנשי תקשורת בישראל יפנימו שהיושרה וההגינות הן דרישות בסיסיות בעבודת העיתונאי? רוב אזרחי ישראל בזים לאותם ידועני תקשורת שגייסו את כישרונם להפלת שלטון הימין, כשהמטרה מקדשת את כל האמצעים. המדינה פחות חשובה, העיקר להוכיח לחברים שהם גרמו לחילופי שלטון. יש לאותם עיתונאים בעיית יסוד אחת, שמצביעים ותיקים במפלגת העבודה לא ששים להזדהות עם ההנהגה של הרצוג ולבני.

ביומיים האחרונים קמפיין הבקבוקים כנראה מיצה את עצמו. רק עיתון "הארץ", שהיה לפני שנים עיתון לאנשים חושבים, ממשיך למחזר בקבוקים ישנים. אב הבית, שיש לו אינטרס כלכלי ישיר בתביעה המשפטית, מוצג בעיתון כאלת הצדק או למצער האורקל מדלפי. אין לעיתון סבלנות לחכות לחקירה הנגדית שלו, בדיוק כפי שפורסמה, בניגוד לחוק, טיוטה ראשונית של דו"ח המבקר.

כמה מראשי המפלגות יצאו בהצהרות מרחיקות לכת באשר לבנקים בחינם, לדיור במתנה ולהורדת יוקר המחיה במעשה קוסמות. כל אזרח מבין שמדובר בהבטחות שווא שאת רובן אי אפשר יהיה לקיים. קל מאוד להבטיח, קשה יותר לקיים. מי שכבר הפנים שהוא עתיד לשבת באופוזיציה, מה אכפת לו להבטיח? איש הרי לא ידרוש את קיום ההבטחות מיו"ר האופוזיציה. מדינת ישראל היא לא קובייה הונגרית או משחק מונופול. מדובר בפרויקט ענק שדורש ניסיון, כישרון ומיומנות. עמיר פרץ, שחושיו הפוליטיים ידועים ומוכרים כבר נערך ליום שאחרי הבחירות, והודיע בשער בת רבים שהוא רואה את עצמו מועמד לראשות הממשלה. על פי מה שמסתמן, יצחק הרצוג יודיע שהוא ימשיך לשרת את המפלגה כחבר כנסת וציפי לבני תעבור למפלגה הבאה שתקלוט אותה. בבחירות הבאות נשמע על צמד חדש עמיר ושלי. הרצוג וחבריו בשמאל חייבים להפנים אחת ולתמיד, שאם הממשל האמריקני רוצה בהם, אזרחי ישראל נרתעים. מי שיותר פופולרי ברמאללה מאשר בירושלים, אין לו שום סיכוי להיבחר. עדיף להיות קרפיון במים, מאשר לווייתן שנזרק לחוף.

יש רק לקוות שמעתה ועד הבחירות כלי התקשורת המגויסים ישאלו את השאלות הנכונות גם את דוברי השמאל. בלי הנחות, בלי מורא וללא משוא פנים. אם התקשורת רוצה לשקם את תדמיתה ההרוסה, עליה להוכיח לציבור שהיא אינה עובדת בשירות "המחנה הציוני" ועיקר תפקידה לשרת את הציבור ולספק מידע אמין ובדוק לקהל נבון, שברבות השנים למד לקרוא בין השורות.