הנה שער העיתון שפעם הייתה לו מדינה והיום עושה יחסי ציבור אדירים ובזויים לחיזבאללה. לא ייאמן, "נקמת חיזבאללה" - דומה לייחוליו של יגאל סרנה שביקש מהחיזבאללה נקמה קרה, אבל שלא כבקשתו, זה קרה לפני הבחירות. ועכשיו ברצינות: למי שייך המוח המעוות שהגה כותרת מבחילה כזאת?! עם כותרת כזאת, מי צריך את אל מנאר? אין ביקורת שם, זולת שנאה עצמית. מי יגלה עפר מעיניך, הרצל רוזנבלום, שבכל יום שישי חיכיתי למאמריך המחכימים בעיתון הזה. מה נותר ממנו. "נקמת חיזבאללה" היא הצדקה עקיפה של פעולת הטרור של שונאינו, שהרי אם זו "נקמה", חזקה על היהודים שעשו משהו שעורר עליו את חמת הצדיקים בלבנון ולכן מגיע לנו. מי יודע, אולי סרנה קיבל את משרת העורך הראשי...
בימים האחרונים נשמעו תהיות רבות, "מה האינטרס של חיזבאללה"? "זה לא הגיוני מבחינתו להסלים את המצב" ושאר חשבונות רציונליים שגם הקרפדה שהעבירה את העקרב בנהר, וחשה את עוקצו המטביע את שניהם, שאלה. מה תכלית הקיום של חבורות המנוולים המקיפות אותנו - להיטיב את העולם? להיטיב את מצב עמם? מה פתאום. כל התאגדותם נועדה להרוג ולפגוע ולהרוס - לא רק אותנו, אפילו את עצמם וסביבתם. זה מנהגם מאז ומתמיד. וכך גם צריך להתייחס אליהם. כמו בסיפור חוה והנחש - אלוהים שואל את האדם מדוע אכל מפרי העץ ואז את האישה, אבל את הנחש אינו שואל אלא מעניש מייד. כי זה השיעור כבר בראשית ההיסטוריה - עם נחשים לא נושאים ונותנים וגם לא שואלים למה; מרוצצים להם את הראש.
מתחת לכותרת המהללת את חיזבאללה במסורת קול הרעם מקהיר, עמד הטור הראשי של ברנע שהוסיף שמן למדורת הנקמה: נתניהו אשם. אלא מה? מי יודע, לולא הפעולה בקונייטרה, ייתכן שהיינו חוזים בהתפרצות רחבה הרבה יותר של טרור בגולן. אי אפשר לנתק את האירוע האחרון מההקשר הרחב והכולל של עימות קיומי קבוע שלנו מול גרורותיה הטרוריסטיות של איראן. אבל מה זה משנה כשאפשר להאשים את היהודים. הבדיחה היא שכאשר פרצו האירועים בצפון העזתי לנחש באזני חברים מה יכתוב ברנע. עצוב שצדקתי. אמרו מעתה: "נקמת ידיעות".
