עבור רבים מאיתנו הימים הנוראים מלווים במחשבה המטרידה - מה לעזאזל מביאים לחמות/לדודה/לסבתא/לאמא לארוחת החג? התמונות חוזרות בכל שנה לקראת החגים: נשים (בעיקר. בואו נהיה כנים, מעט מאוד גברים מטריחים עצמם לקנות לאמא מתנה לחג ומעדיפים לשלוח את האישה שתשבור את הראש) מסתובבות בחנויות המתנות לבית במבט מזוגג, בוחנות סטים של קערות הגשה דקורטיביות במחיר מופקע, ממששות כריות או הופכות בידיהן מצעי מיטה מנוילנים ובראשן המחשבה המרתקת: המזרן של ההורים שלו סטנדרטי או קינג סייז? מה הבאנו בשנה שעברה, פמוטים או מפה? נו, תמיד יש פתק החלפה. פעמיים בשנה עם ישראל מתלבש יפה, אורז את הסירים ואת הפיירקסים, יורד מהבניין, נכנס לאוטו, מתקדם שני מטרים, ונתקע בפקק הגדול. אחרי כמה שעות טובות הוא מגיע לבית המארחים שלו ומושיט למי שפותח את הדלת את האתנן השנתי, בתמורה לכמויות האוכל הענקיות: עוד ואזה, עוד סרוויס, עוד מפת שולחן לבנה או זוג פמוטים שנקנה בדקה ה-90 בחנות כלי הבית הקרובה למקום מגוריו. המארחת, שכבר יכולה לפתוח סניף משל עצמה, אומרת תודה יפה וזורקת את המתנה הבלתי שימושית למחסן, ושם היא מצטרפת לוואזה, לסרוויס או למפת השולחן מהחג שעבר. המתקפה מתחילה הרבה לפני ערב החג: רשתות כלי הבית והמתנות למיניהן ממטירות עלינו מבול של הצעות למתנות בלתי שימושיות לחלוטין לחגים, במטרה לשכנע אותנו שמדובר במתנה הכי מקורית לחג, ובמחירי מבצע. מתנה שאומרת: "לא היה לי מושג מה לקנות לכם, ותכל'ס, גם לא באמת אכפת לי, אז קחו את ה'סיר בישול מאסטר שף' שקר הזה, ותפנו אותי לאוכל, תודה". ומשפט המפתח "מה זה משנה, יש פתק החלפה" הוא מוקש בפני עצמו: או שלא השקעתם מספיק מחשבה, או שתאלצו את מקבל המתנה להיגרר אל החנות כדי להחליף אותה. אני נערכתי מבעוד מועד: כבר לפני שנתיים הגעתי להבנה עם אמא שלי שאני לא קונה לה שום סיר-פלא או ואזה שהיא לא צריכה, והיא לא נתקעת עם עוד מתנה בלתי שימושית. לאישה יש הכל: סרוויסים, מגבות, מצעים, כלי מטבח, כלי נוי, קערות הגשה, סירים ומחבתות מכל הגדלים, כל גאדג'ט מטבחי אפשרי, מהטאפרוור שבו היא מייבשת חסה ועד לקוצץ עשבי תיבול מיוחד (שנראה כמו מספריים רגילים, בחי אלוהים), ועוד מלא דברים שהיא כלל לא פתחה ושאני חושדת שאת חלקם היא שומרת לזמן שבו אני אקים בית בשעה טובה. אז ההסדר הוא שאני מביאה לה פרחים - זה עושה לה שמח וצבעוני וריח טוב בבית, זה אומר לה שחשבתי עליה וזה גם חגיגי. בזמנים כלכליים קשים אלה, עת אנשים מאבדים את מקום עבודתם, לא סוגרים את החודש ויוקר המחיה פורץ גבולות חדשים, אולי זה הזמן לחזור למושגי צריכה צנועים יותר, פשוטים יותר ופחות מנקרים עיניים ומיותרים. אז אם אין ביכולתם לבוא בחג עם מכשיר רומבה חדש שלפחות יעזור למארחת לנקות אחריכם, בראש השנה תפתיעו אותה בבקבוק יין פשוט וטעים ובזר פרחים ססגוני, ותאמינו לי, זה יהיה הכי חגיגי.
