שעת מבחן: תן לי כוח ללמוד

הנה היא שוב מגיעה. בכל פעם היא עולה ושוטפת אותנו כצונאמי, בולעת כל מה שבדרכה, שואבת כל פיסת חמצן וכל שמחת חיים. תקופת המבחנים. אימת הסטודנטים. פתאום הברים מתרוקנים והצעירים האומללים מסתגרים בבתיהם, איש־איש וצרת מבחניו, שתמיד יש יותר מדי מהם ותמיד הם צפופים מדי, ויש יותר מדי חומר ומי בכלל מסוגל לעשות את זה?!

התסריט ידוע מראש. זה מתחיל מהשלמה שקטה. מציידים את המקרר בכל טוב ונערכים לתקופה ארוכה בפיג'מה, רכונים על המחשב ועל המחברות. אבל אז מתיישבים ללמוד ומגלים "פתאום" עד כמה בעצם הבית מטונף. המגירות שצריך לסדר פשוט זועקות, ויש כביסה לעשות - הרים של כביסה. לתלות, להוריד, לקפל. אולי כדאי לסייד את התקרה? ובטח הגיע הזמן לתקן את המדרגה ההיא.

טוב, אולי בכל זאת כדאי ללמוד קצת, אבל קודם כדאי להירגע ולהתרכז. יש מי שיפנה לפתרון הבנאלי - ריטלין - כי למי אין היום חבר שיהיה מוכן לחלוק. יש מי שינסה את כל מיני התה שקיימים. וקיימים המון. יש תה לימונית ולואיזה, חוחובה, קמומיל, ויש תה מרווה. אחרים יעשו יוגה או טכניקות נשימה, או יתקשרו להורים לשיחת־עידוד־חירום.

אבל עכשיו נגמרו התירוצים. ביזבזתם כל כך הרבה זמן על ההכנות שהמבחנים ממש מתחילים - ולא למדתם כלום! אז מתחילים לחרוש. סיכום ועוד סיכום. תרגיל אחרי תרגיל. ומרגע שנכנסים ללופ, נעשה קל יותר ללמוד, אבל כל השאר - נעשה יותר קשה. למשל, נעשה קשה יותר לתת לעצמכם לישון. מי בכלל יכול לישון כשיש כל כך הרבה לחץ? תה המרווה (הנחמד ההוא מקודם) מוחלף בכמויות אדירות של קפאין, ועל הפנים מעמיקים והולכים הסימנים הכחולים הישנים והמוכרים. פתאום אתם גם מוצאים שקשה בהרבה לדבר עם בני אדם אחרים. כל כך התרגלתם לחברת הסיכומים, ובכלל - למי יש זמן לבזבז על חברה?

הימים חולפים בדהרה, אתם לא זוכרים מתי נשמתם בפעם האחרונה, בטח לא מתי ישנתם לילה שלם, ואז - איך זה קרה בכלל - מגיע המבחן האחרון. התחושות לגבי המבחן האחרון הן חלוקות. כי מצד אחד - וואו, איזה כיף שזה נגמר! אבל מצד שני, מה עושים עם כל כך הרבה זמן לחיות פתאום?

ועכשיו מגיע תורן של ההבטחות. בסמסטר הבא אלך לשיעורים. ואקרא מאמרים. תהיה לי נוכחות מעולה. אגיש את כל התרגילים בזמן. לעולם לא אגיע עוד לתקופת המבחנים כל כך חסר ידע.

ואכן, זה יחזיק מעמד. בשבוע הראשון של הסמסטר. ואחרי זה? אחרי זה תחזרו ללכת לשיעורים שבאמת מעניינים, ותחזרו לברים, ותחזרו לחייך ולנשום. והציונים - הם רק מספרים, ודפי המבחנים שלכם יהפכו מאוד בקרוב לנייר טואלט ממוחזר.

אז שיהיה בהצלחה, והלוואי שתדעו לדלג על כמה משלבי הפאניקה ותגיעו מייד לשלב הרגוע. זיכרו שאינספור סטודנטים עשו בדיוק את אותו הדבר לפניכם, ובטוח היו ביניהם כאלה שהיו פחות חכמים מכם, פחות מוכשרים ופחות נכונים להשקיע. אל תשכחו לישון, ואם צריך - לעצור הכל ולתת לעצמכם להירגע. בתוצאה הסופית, זה יהיה שווה הרבה יותר מעוד שעה של לימודים.