בחודש יוני פסק בית המשפט בקלן שבגרמניה כי ברית המילה היא "התערבות חמורה ובלתי הפיכה בשלמות הגוף האנושי", ובאוגוסט נתבע רב העיר הוף, דוד גולדברג, בשל עריכת ברית לתינוק - במה שהוגדר בתביעה כ"פגיעה גופנית" בילד. קשה להאמין, אבל האירועים שלעיל לא התרחשו בקיץ 1933, אלא בקיץ 2012.
גרמניה ואיסורים על יהודים הם צמד סימבולים המעוררים בקרב כל יהודי צמרמורת ואי שקט. מאפיין יסוד של הרעיון האנטישמי הוא הגמישות והיצירתיות של הטיעון האנטישמי. האנטישמיות מחליפה תדיר את מלבושה, ובכל דור ממציאה את התירוץ התורן נגד היהודים. פעם היא משום שאנחנו עם אחד (יציאת מצרים) ופעם משום שאנחנו מפוזרים בעמים (מגילת אסתר), פעם מפני שאנחנו צאצאי מצורעים (אפיון) ופעם מפני שאנחנו מונותיאיסטים (גזרות השמד), פעם מכיוון שאנחנו בעלי גזע מיוחד (טיקטוס) ופעם מכיוון שאנו בני השטן (הבשורה על פי יוחנן), פעם משום שהרגנו את ישו (הכנסייה) ופעם משום שאיננו מקבלים את דתו של ישו (גירוש ספרד), פעם מפני שאנחנו אשמים בלאומיות ופעם מפני שאנחנו אשמים בקוסמופוליטיות, פעם מכיוון שאנחנו קומוניסטים ופעם מכיוון שאנחנו קפיטליסטים.
בדורנו האנטישמיות הפכה למתוחכמת יותר. במקום יהודים אומרים פשוט מדינת ישראל. אפילו את גרמניה, אחרי שתי מלחמות עולם ועשרות מילוני הרוגים, אף אחד בעולם לא חשב לבטל כמדינת לאום, אבל תופעת הדה-לגיטימציה מבקשת לשלול, במקרה כמובן, רק מהעם היהודי את הזכות למדינה ריבונית משלו. זה אחד המלבושים המודרניים של אנטישמיות - ביקורת ארסית ומטורפת נגד ישראל. אבל לכל זה כבר התרגלנו, אף אחד לא מתרגש מעוד הצבעת או"ם מופרכת שבה יש רוב אוטומטי אנטישמי נגד ישראל.
ההרגל שלנו לאנטישמיות, בכסות ביקורת "לגיטימית" נגד קיומה של מדינת ישראל, הפך לשקט. ושקט הוא רפש. וכשאיננו מוחים נגד עוולות מתוך תחושה שאין כבר טעם למחות, אז גם האנטישמיות הישנה נגד היהודי כי הוא יהודי, מרימה אט אט את ראשה. הפעם הכסות בגרמניה 2012 להתנגדות לברית מילה היא שלמות האדם, הנאורות והחילוניות. אילו מילים גבוהות ונפלאות, הרי תירוצים לשנאת ישראל אף פעם לא חסרו.
ואיך מגיבים יהודי גרמניה לכך שיש יהודים מישראל, למשל הרב הראשי, שמתקוממים על העוול? מנכ"ל הקהילה, מרטין קרמר, אמר כי "ישראל לא צריכה ללמד את גרמניה כיצד להתמודד עם הסוגיה, וההתערבות של בכירים ישראלים אינה מועילה". שוב הורדת הראש בפני הפריץ. שוב שליחת מכתבים מתרפסים לקנצלרית היקרה בסגנון "אנא הרשי בטובך ליהודים לחיות כיהודים". איזו עליבות גלותית.
עצם העובדה שדווקא בשנת 2012, באירופה הנאורה והדמוקרטית, יהודים נאלצים שוב להיאבק על זכותם לחיות כיהודים, צריך להדליק נורה אדומה מהבהבת לכל יהודי הגולה באשר הם. יהודים - עלו ארצה. איננו מבטיחים לכם דבר מלבד ריבונות יהודית, שפירושה אחריות עצמאית לניהול כל ענייניו של העם היהודי, ומאבק עיקש ומלוכד מול כל אלו המבקשים לכלותנו.
הכותב הוא יו"ר תנועת אם תרצו
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו