המאבק באנטישמיות: בכל זאת, העולם התקדם

לאור האירועים האחרונים בעולם נגד מטרות יהודיות, נדמה כי גלהאנטישמיות/אנטי-ישראליות גואה. למרות זאת, יש לזכור עד כמה שונה המצב כיום מכפי, שהיה בתקופות חשוכות במאה שעברה. האנטישמיות, כפי שבאה לידי ביטוי לאחרונה, היא חלק מראיית עולם רחבה יותר של האיסלאם הקיצוני ורוב מעשי האנטישמיות באירופה (80 אחוז), מבוצעים בשנים האחרונות על ידי מאמיניו השונים, כך גם הרצח שביצע אחד מהם בהיפר כשר בפריז.

עם כל הצער והכעס בעקבות אירועים כמו בצרפת ובבלגיה, שהותירו אותנו בשוק ובאבל, אי אפשר להשוות בכל פעם את מה שהיה אז עם מה שקורה היום. בכלל, הגיע הזמן להפסיק לעשות שימוש בכל הזדמנות בביטוי "שואה חדשה" או להצהיר בהיסטריה שאנחנו "עומדים בפני קטסטרופה". זו חד משמעית זילות השואה.

צריך להכיר בכך שהמצב כיום באירופה שונה לחלוטין. די לעבור על רשימת ראשי המדינות שיגיעו החודש לאושוויץ ביום השואה הבינלאומי לרגל לציון 70 שנה לשחרור המחנות, בכדי להבין את הרוח השונה הנושבת כיום בקרב מקבלי ההחלטות באירופה. ראשי מדינה כמו נשיא גרמניה, נשיאי צרפת, פולין ,שוויץ, מלטה, קרואטיה וסלובקיה, מלכי בלגיה והולנד, נסיכים, ראשי פרלמנט ושרים בכירים ונציג הוותיקן, שיגיעו לטקס המיוחד במחנה המוות. כולם, מהווים הוכחה לכך שמנהיגות אירופה נאבקת נגד האנטישמיות.

האנטישמיות אינה מדינתית. יתרה מכך, יותר ויותר מדינות חרטו על דגלן את נושא המאבק באנטישמיות. ברוב המדינות גם קיימת היום חקיקה נגד מעשים אנטישמיים, נגד הסתה ונגד הכחשת השואה. במקומות מסויימים החקיקה הזו מלווה בעשייה מגוונת בדמות ימי זיכרון, הקמת אנדרטאות, חינוך בבי"ס תיכוניים, והבאת משלחות מורים לתכניות לימוד בישראל.

נכון הוא שבזמן מלחמת העולם השנייה התעלמו בנות הברית מההפצרות, לא נענו לבקשות ולא הפציצו את מחנות ההשמדה ומסילות הרכבת המובילות אליהן, כשהדבר היה אפשרי. מנגד, נכונה גם העובדה ההיסטורית שעל שחרור המחנות ועצירת מכונת המוות הנאצית, שפעלה בשיאה באותה עת, חתומים צבאות רוסיה וארה"ב. אסור לשכוח שאותו שחרור הרואי הוא זה שאפשר לשארית הפליטה של יהדות אירופה לקום מן ההריסות ולהשתקם בצורה הרואית לא פחות.

רק לאחרונה עלה לאקרנים בארץ הסרט "משחק החיקוי" – סיפורו המדהים של אלן טיורינג, אנגלי שהצליח לפענח את מכונת ההצפנה הנאצית. יש הטוענים שאלמלא עשה זאת, המלחמה הייתה נמשכת עוד שנתיים לפחות ומיליוני אנשים נוספים היו נרצחים. ניתן רק לשער מה הייתה התוצאה במקרה כזה. האם היו נותרים יהודים לשחרר?

מבחינות מסוימות ובאופן פרדוקסלי, האסלאם הקיצוני, במעשיו הנפשעים האחרונים, עושה שירות למתנגדיו ומהווה מעין קריאת השכמה לאירופה, שמתחילה להפנים עד כמה מסוכן הטרור האסלאמי ועד כמה חשוב להילחם בו, בין אם אתה יהודי ובין אם לאו.

הכותבת היא יו"ר מרכז הארגונים של ניצולי השואה