מטרת הוועידה הרפובליקנית בטמפה, מעבר לתפקידה הטכני להעניק למיט רומני רשמית את תואר המועמד לנשיאות, היא לפני הכל לעשות היכרות בין אמריקה למועמד לנשיאות. רומני אינו טירון פוליטי, אבל דומה כי עד היום אף אחד לא עשה לו באמת "צילום רנטגן" שאמור להציג לנו מועמד קשוב, בעל חוש הומור, מבין את לב האמריקנים, אלטרואיסט, ואולם בעיקר, וזה הכי חשוב, אנושי. אחד שמבין את בעיות האזרח. לפחות כמו אובאמה, שמוביל עליו ביכולת שלו להתחבב על הבוחרים, גם אם הנשיא רחוק מאוד מלהיות "המשיח" שהיה רק לפני ארבע שנים. עד לנאומו של מיט רומני הערב זכינו לראות עשרות נאומים מצד צירים, חברי קונגרס ומושלים שונים. חלק מהפרשנים כאן טוענים כי רוב הנואמים חשבו קודם על עצמם, ורק אחרי זה על מיט רומני. אסור לשכוח כי הוועידה הרפובליקנית היא גם הזדמנות לכל אישיות פוליטית למכור גם את עצמה (אובאמה יודע זאת היטב). צריך להמתין עוד כמה ימים כדי לדעת כיצד הושפעו הסקרים מהוועידה, אבל דבר אחד ברור: המפלגה הרפובליקנית יצאה נשכרת. מובן שבמחנה הדמוקרטי ביקשו להדגיש כי עד עתה הרפובליקנים לא חידשו דבר, וכי היה צריך להמתין 20 דקות עד שכריס כריסטי, מושל ניו ג'רזי, הזכיר את רומני שלשום בנאומו, וכי הוא הזכיר אותו רק שבע פעמים, לעומת אובאמה שהזכיר 14 פעם את ג'ון קרי, המועמד הדמוקרטי ב-2004 . אבל אמריקה גילתה כי המפלגה הרפובליקנית הצליחה להשתקם: 9 מתוך 10 רפובליקנים מצהירים כי יצביעו לרומני. עד לפני כמה חודשים תהו כולם אם כל הזרמים של המפלגה ישכילו להתאחד מאחורי רומני המורמוני. אמריקה גם גילתה פתאום סוללת כוכבים רפובליקנים העומדת מאחורי רומני, שהם לא בהכרח כולם לבנים טהורים. ניקי האלי, מושלת דרום קרוליינה ממוצא סיקי, טד קרוז, הרץ לסנאט מטעם מדינת טקסס, ובעיקר כוכבת שלשום מיאה לב, בת להורים מהגרים מהאיטי, הרצה לקונגרס מטעם מדינת יוטה. הוועידה הרפובליקנית צבעונית ביותר, כמו כל ועידה, בין שדמוקרטית ובין שרפובליקנית. 50 מדינות, 50 מבטאים, 50 גאוות. רומני הוא אמנם מושל מסצ'וסטס לשעבר, אבל אם הוא גיבור הוועידה, הרי וויסקונסין היא כוכבת האירוע: היה צריך לראות כיצד התקבלו המושל סקוט ווקר וחבר בית הנבחרים ומועמד לסגן נשיא פול רייאן. וויסקונסין פתאום מוכרת לא רק בגלל הגבינה המעולה שלה...
דבר אחד ברור: הרפובליקנים יצאו נשכרים
בועז ביסמוט
כיהן כעורך הראשי של "ישראל היום" מ-2017 ועד ינואר 2022. החל את דרכו העיתונאית ב-1983 בעיתון מעריב ככתב ספורט, ובתפקידי כתיבה ועריכה במדור הכלכלה. בהמשך שימש שליח מעריב בפריז. בשנים 2004-1990 היה שליח ידיעות אחרונות בפריז. ב-2008 הצטרף ל"ישראל היום", ושימש עורך חדשות החוץ ופרשן. במהלך השנים דיווח ממדינות רבות שעימן אין לישראל יחסים דיפלומטיים, ובהן איראן, סוריה, תוניסיה, לוב, תימן ועיראק. ב-1993 ביקר ברפובליקה האסלאמית של איראן, והיה לעיתונאי הישראלי הראשון שביקר במדינה מאז ההפיכה ב-1979. במהלך ביקורו בעיראק ב-2003, נעצר על ידי הכוחות האמריקניים בחשד לריגול, והוא הוחזק במעצר. כיהן כשגריר ישראל במאוריטניה בשנים 2008-2004. ב-2012 יצא ספרו "עובר כל גבול", העוסק בביקוריו במדינות מוסלמיות ובמפגשיו עם מנהיגיהן. בעל שני תוארי מוסמך מאוניברסיטת סורבון שבפריז. נשוי בשלישית ואב לארבעה. אוהד שרוף של ליברפול.