תקרית פעוטת ערך, שהיא גם רבת ערך, אירעה אתמול בכינוס עורכי הדין בתל אביב בשיתוף ynet. אין סיבה לפקפק בטענת פרקליטיו של אהוד אולמרט, נבות תל-צור ונוית נגב, כי הובטח להם שהדיון לא יעסוק בפסק הדין. אך ברור שמזוז הודיע מראש כי ינתח את פסק הדין, וזה לגיטימי. כשל טכני של המארגנים. הבעיה אינה איתם אלא עם חלק מהפרקליטים שהפריעו למזוז בקריאות ביניים חצופות. זו אטימות תמוהה ממי שאמורים לגלות פתיחות אינטלקטואלית, ולהאזין לדעתו של אחד מטובי היועצים המשפטיים בכל הזמנים. אלא מה? בריונות מאיימת על חופש הדיבור וחירות הוויכוח, וסוללת דרכה להרס הדמוקרטיה. מרתיעים בכתב או בעל פה כלפי כל מי שטוען, מעיד, או מחליט נגד דעת המיוחסים. עורכי הדין שהתפרחחו בקריאות ביניים למזוז הם קורבנות האווירה שיצר אולמרט בבית המשפט בלי שהיושבת בראשו, מוסיה ארד, העירה על כך בלשון נאותה ליחצניו. כל עד אשר מסר מידע נגד אולמרט לא הספיק לצאת מהאולם וכבר שמע תגובה בגנותו. בית המשפט צריך היה להבהיר לנאשם כי המקום לסתור את דברי העד אינו בהצהרות פשטניות של יחצנים בתקשורת אלא בחקירה נגדית בבית המשפט. בעיקר שבין סניגוריו היו שלושה - אלי זהר, תל-צור ונגב - שהם מנוסים ומנומסים. סתימת הפה החלה בירושלים ונמשכה אתמול בתל אביב, ולא רק במקומות אלה. צדק אתמול מזוז שהעיר כי הצד של אולמרט - שנעזר בחלק מהתקשורת - ניסה ליצור דה-לגיטימציה למי שמחזיק בדעה כי ביצע עבירות. דוגמה זניחה ובכל זאת אופיינית: מייד לאחר פסק הדין התקיים דיון בערוץ 2 בהנחיית דנה וייס בין תומכו המובהק של אולמרט אמנון דנקנר לביני. במהלכו כינה אותי דנקנר "ערפד". לא נבל. לא טועה. לא שוגה. אפילו לא רשע. ערפד. לא במקרה. נבל ושוגה הוא אדם, אבל ערפד זה ביטוי לדה-לגיטימציה. לא דובר בפליטת פה. שלשום הודיעה לי עיתונאית מ"הארץ" כי בראיון עם דנקנר הוא חזר על הביטוי (בין לבין שלח לי בעניין אחר מסרון פרטי רווי שבח ותודה). בזמנו קראתי במאמר ייחודי ומומלץ מאת הפרופ' שאול פרידלנדר כי חורשי הרעה האנושית כינו "נגיף" ו"עכברוש" כל יריב ואויב שעשו לו דה-לגיטימציה. אולמרט לא לבד. הוא סדק את הסכר ואחרים חדרו דרכו, והעבירו את הוויכוח הלגיטימי הנוקב לדיון באווירה פסולה. כמו במקרה של הפצ"ר דני עפרוני, שממליץ (כמיכה לינדנשטראוס) על חקירה פלילית נגד גבי אשכנזי וארז וינר, ומה? מייד הוצג כבובה של אהוד ברק. בפועל, ברק ובני גנץ לא הגיעו להסכמה מי יהיה הפצ"ר. הרמטכ"ל עיין ברשימת משפטנים משוחררים ונזכר בעפרוני אשר שירת עימו בפיקוד צפון והציע אותו, וברק הסכים בלי להכירו כלל. אך עתה רוצים לעשות לו דה-לגיטימציה, אז הופכים גם אותו לכמעט-ערפד. למה לא?
