בשבוע שעבר הפתיע נשיא מצרים החדש את כל המומחים כאשר הדיח באבחת החלטה אחת את כל הצמרת הביטחונית של מצרים, כולל שר ההגנה שהיה עד לא מכבר האיש החזק במדינה. במופתעים היו ארגוני הביון והממשל האמריקניים וגם הישראליים. בד בבד שוחררה מקרבתו של הנשיא המצרי הצהרה מפי יועצו המשפטי, שאמר לעתון "אל-מסרי אל-יום" כי מורסי מעוניין לערוך שינויים בנספח הצבאי של הסכם קמפ דיוויד בכל הנוגע להגבלות על היערכות כוחות הביטחון (המצריים) בסיני. הוא נימק זאת בכך שפריסת כוחות הביטחון בסיני כפי שהיא כיום אינה מבטיחה את ריבונותה המלאה של מצרים בחצי האי. המצרים הצליחו להפתיע אותנו אסטרטגית באוקטובר 1973. הגורם להפתעה היה קונספציה מוטעית שהוביל שר הביטחון דאז משה דיין, שלפיה לא היה סיכוי שמצרים תפתח במלחמה כי הדבר היה מנוגד לאינטרסים שלה. המכה שחטפנו אז קברה שורות ארוכות של חברים במחזור שלי בבתי העלמין הצבאיים וחידדה את חוש הריח של בני דורי לגבי הסתמכות שגויה על קונספציה. כרגע עולה באוויר אותו ניחוח מרגיע של קונספציה, שעלולה להתנפץ לנו בפנים מכיוון שאנו שבויים בקסמה. כל הפרשנויות שנשמעו ונקראו לאחרונה מסתמכות על הנחת יסוד אחת, והיא שהאינטרס המצרי הוא לשמור על קיום הסכם השלום עם ישראל. ההסבר הפשוט הוא שהמצרים זקוקים להמשך הסיוע האמריקני כמו אוויר לנשימה. כך חושבים בתוך הקופסה, אבל כך בדיוק נבנית קונספציה מסוכנת מאותו סוג שהביא אותנו להפתעה אז. הפרשנויות פשוט מתעלמות מדברים הנאמרים בגלוי השכם והערב על ידי ההנהגה החדשה במצרים, משום שהם לא מתיישבים עם הנחת היסוד שהמשך קיום הסכם השלום עם ישראל הוא אינטרס מצרי. מורסי עומד כיום מול מציאות של כלכלה מתמוטטת עקב המהפכה שהעלתה אותו לשלטון בשילוב עלייה דרמטית במחירי המזון בעולם. מצרים אינה מצליחה לספק את צריכת המזון של כל תושביה והיא מסתמכת על ייבוא מאסיבי שמחירו נוסק, בעוד הקופה שממנה הוא אמור לשלם בעבור ייבוא זה ריקה לחלוטין. במצבים כאלה הדרך היחידה לשרוד בשלטון במדינת עולם שלישי כמו מצרים מול רעב המוני עלולה להיות גיבוש זעם ההמונים מול גורם חיצוני. הגורם שהכי קל להסית נגדו את המוני מצרים, בייחוד אם יהיו רעבים, הוא ישראל. ייתכן שלכן שלח מורסי את היועץ המשפטי שלו להודיע שהנספח הצבאי של הסכם השלום צריך להשתנות. בשנת 1955 הפתיע נשיא מצרים גמאל עבד אל-נאצר את המומחים כשחתם על עיסקת הנשק הצ'כית-מצרית, שהעבירה את מצרים מהשפעה מערבית להשפעה סובייטית. הנשיא המצרי קיבל אז מבריה"מ גם נשק, שהפר את מאזן החימוש באופן קיצוני לרעת ישראל, וגם מימון לבניית סכר אסואן, שהחליף מימון שארה"ב מנעה ממנו. ולדימיר פוטין מעוניין מאוד לקיים בסיסים צבאיים במזרח התיכון דוגמת הבסיס שהוא צפוי לאבד בקרוב בטרטוס שבסוריה. מי לידינו יתקע שלא מתנהל לו בסתר כבר משא ומתן בין מורסי לפוטין, שיבשיל למהפך דומה לזה שביצע בעבר נאצר. ההחלשה של ישראל היא אינטרס רוסי גם בגלל הגז שהתגלה מול חופיה. מצבורי גז אלה מערערים את המונופול הרוסי להספקת גז למדינות אירופה ומחלישים את יכולתה להשפיע באמצעותו על מדיניותן. ועדיין לא דיברנו על סין, שיש לה מדיניות של השתלטות על מדינות עולם שלישי באמצעות חיזוק הכלכלות שלהן. על ישראל להתכונן, נוסף על האיום האיראני, לאפשרות שהנשיא מורסי יבצע את שתנועתו מבטאת בגלוי, דהיינו: כניסה לעימות מזוין עם ישראל לאחר שהכין את הקרקע לכך. זה כנראה ייקח זמן, אבל חלילה לנו מלאפשר לאשליה מתוקה, ארוזה בקונספציה מהוקצעת, להפתיע אותנו שוב מצד מצרים.
