המצב בסיני מחייב נוכחות של הצבא המצרי, באזור הנמצא בריבונות מצרית מאז חתימת הסכם השלום. עובדתית אין על כך בכלל ויכוח. ירושלים הלוא עודדה נוכחות כזאת. ואולם עדיף כי הדברים ימשיכו להיעשות בתיאום מלא בין שתי השכנות כמתחייב מההסכם. הדברים שאמר אתמול יועצו המשפטי של הנשיא, כי מורסי ישקול לשנות סעיפים בהסכמי קמפ דיוויד, מדאיגים בדבר אחד - מצרים מכריזה על השינויים באופן חד-צדדי. קיימים תסריטים שונים להבנת המזה"ת. חלקם אופטימיים. אבל למדנו כי דווקא התסריטים הפסימיים באזורנו נוטים להתממש. אילו מישהו היה מבטיח לנו לפני שנתיים שלטון של האחים המוסלמים במצרים - היינו רואים זאת באור שלילי. אילו היו אומרים לנו כי בתוך כמה שבועות לאחר ניצחונו של מורסי היו מסולקים מהשלטון כל אותם גנרלים הער-בים לקיום הסכם השלום, היינו ודאי רואים זאת באור עוד יותר שלילי. וזה בדיוק מה שקרה. מצרים לא תתנתק מחר מהסכם השלום. יש גבול למה שמורסי יכול לעשות. אבל דברים בהחלט השתנו. הגנרלים החדשים חבים לו את הדרגות ואת הסמכויות החדשות. בכל סיטואציה אחרת היה אפשר לברך על חלק מהשינויים החלים על מצרים. באזור אחר של כדור הארץ ייתכן אפילו שהיינו מוחאים כף. אבל בשכונה שלנו אם משהו, כאמור, יכול להשתבש - זה בדרך כלל מתממש. שר ההגנה המודח, מוחמד חוסיין טנטאווי, והרמטכ"ל המודח סמי ענאן, קיבלו אתמול מדליות הערכה. דרך יפה להיפרד משני אנשים המחויבים להסכמי קמפ דיוויד, שעתידים לעבור תיקון. יורשיהם מחויבים יותר למורסי מאשר להסכם. וזה בהחלט אות אזהרה לירושלים. בינתיים מורסי מוצא תומכים רבים במצרים. מהפכת תחריר ניגחה את מובארק, את הצבא ואת הסכם השלום. מורסי בינתיים ניגח שניים מהם. אין דרך טובה יותר להגביר את עוצמתו ואת הפופולריות שלו מאשר תיקון הסכמי קמפ דיוויד בדרך הטובה ביותר למצרים. כל דבר שלא פופולרי היום בעבור ירושלים טוב לרחוב המצרי. ומורסי, יותר מכולם, ידע לנצל את התזמון שהעניק לו הפיגוע בסיני כדי להשתלט על מוקדי הכוח במדינה. קשה להאמין שההחלטות של מורסי הפתיעו את האמריקנים. יש לקוות שהממשל האמריקני ער לכל התסריטים. גם הפסימיים ביותר. אבל דומה כי במזרח התיכון "החדש", אות אזהרה בירושלים אינו נתפס כאות אזהרה בוושינגטון. וזו סיבה נוספת לדאגה.
