"ועדה מסדרת" של איש אחד

אז זהו. הרשימות כמעט הושלמו. יאיר לפיד, בלי ניד עפעף, הכין בעצמו שוב את הרשימה; משה כחלון, בוועדת מינויים של איש אחד, גם הוא עשה זאת; ואילו אביגדור ליברמן, בפעם המי יודע כמה, קושש שמות למפלגתו הקורסת.

לאחר הפריימריז בליכוד, בעבודה ובבית היהודי, ביטל ליברמן במחי יד את הדמוקרטיה המפלגתית הזאת והסביר, במידה לא מבוטלת של גאווה: "אצלנו נבחרים האנשים לא על ידי מרכזי המפלגות, אלא על ידי העשייה שלהם".

ברגע הראשון תאמרו: "יש בזה משהו! במקום דילים, חיזורים מבישים, הסכמות אפלות של 'שמור לי ואשמור לך', הבטחות שווא ואפילו זיופים, אצל ליברמן הכל נקי, השקיפות מלאה והישגי האנשים 'ממנים' אותם לרשימה לכנסת".

אבל ראוי שתשאלו - איזה מין תהליך הוא זה שבסופו ממנים המעשים את חברי הכנסת? הרי צריך מישהו לתווך בין קורות חייהם של המועמדים לבין ההחלטה לשגר אותם לכנסת. הרי כל המועמדים לכנסת מגיעים לשם על רקע "העשייה שלהם", השאלה היא מיהו המתווך. במקרה של "ישראל ביתנו" יש מתווך אחד, הקובע את רשימתו זה שנים, פעם אחר פעם (גם אם הוא נעזר בוועדת מינויים הנשמעת לפקודתו). לעיתים הוא משבץ אנשים הזויים, שהוא עצמו בקושי הכיר לפני כן, ולפעמים, במקרה, מגיעים לרשימותיו אנשים טובים, שמהם הוא ממהר להיפטר, לפני שירכשו לעצמם מעמד וכוח. אין סינון, אין בדיקה, אין מעורבות של הפעילים הפוליטיים. ליברמן מסדר.

תאמרו - הוא אינו היחיד. יש בזה משהו. אבל בדרך כלל מאפיינת שיטת המינויים הללו את הפעם הראשונה שבה מפלגה חדשה רצה לבחירות, ומייד לאחר מכן היא מקימה מוסדות, קובעת חוקה, ומן הפעם השנייה נבחרים המועמדים על ידי חברי המפלגה כולם או על ידי המוסדות, ולא באמצעות החלטת יחיד. יאיר לפיד הוא היחיד ההולך, בינתיים, בדרכו הנלוזה של ליברמן, אך הוא היוצא מן הכלל אשר מעיד על הכלל.

רוב האנשים של ליברמן ב־16 השנים האחרונות, מאז הקים את מפלגתו, פשוט התפתו להזדמנות הנדירה להיכנס לכנסת, ולעיתים לממשלה. הם נכנסו תחת כנפיו מבלי להזדהות עם עמדותיו, בדרך כלל, והוא עצמו העיד יותר מכל אדם אחר על כך שלא התאימו לתפקידים שמילאו.

הפריימריז, על כל נקודות התורפה שלהם, הוכיחו עצמם. שיטת ליברמן־לפיד היא אנטי־דמוקרטית בעליל ואינה מביאה את היתרונות שעשויים היו לנבוע מכך שמוצנחים אל הפוליטיקה אנשים טובים שלא היו מגיעים אליה אחרת. לא המעשים מביאים את המועמדים אל הכנסת, אלא האנשים הממנים הללו, ולאנשים הללו יש הרבה פחות יכולת שיפוט מאשר לקבוצה גדולה של פעילים. נכון, לפעילים יש, תמיד, שיקולים אישיים ומגזריים, אך גם "חוכמת ההמונים", שלעולם לא תהיה ליחיד.