"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

"ועדה מסדרת" של איש אחד

,עודכן

אז זהו. הרשימות כמעט הושלמו. יאיר לפיד, בלי ניד עפעף, הכין בעצמו שוב את הרשימה; משה כחלון, בוועדת מינויים של איש אחד, גם הוא עשה זאת; ואילו אביגדור ליברמן, בפעם המי יודע כמה, קושש שמות למפלגתו הקורסת.

לאחר הפריימריז בליכוד, בעבודה ובבית היהודי, ביטל ליברמן במחי יד את הדמוקרטיה המפלגתית הזאת והסביר, במידה לא מבוטלת של גאווה: "אצלנו נבחרים האנשים לא על ידי מרכזי המפלגות, אלא על ידי העשייה שלהם".

ברגע הראשון תאמרו: "יש בזה משהו! במקום דילים, חיזורים מבישים, הסכמות אפלות של 'שמור לי ואשמור לך', הבטחות שווא ואפילו זיופים, אצל ליברמן הכל נקי, השקיפות מלאה והישגי האנשים 'ממנים' אותם לרשימה לכנסת".

אבל ראוי שתשאלו - איזה מין תהליך הוא זה שבסופו ממנים המעשים את חברי הכנסת? הרי צריך מישהו לתווך בין קורות חייהם של המועמדים לבין ההחלטה לשגר אותם לכנסת. הרי כל המועמדים לכנסת מגיעים לשם על רקע "העשייה שלהם", השאלה היא מיהו המתווך. במקרה של "ישראל ביתנו" יש מתווך אחד, הקובע את רשימתו זה שנים, פעם אחר פעם (גם אם הוא נעזר בוועדת מינויים הנשמעת לפקודתו). לעיתים הוא משבץ אנשים הזויים, שהוא עצמו בקושי הכיר לפני כן, ולפעמים, במקרה, מגיעים לרשימותיו אנשים טובים, שמהם הוא ממהר להיפטר, לפני שירכשו לעצמם מעמד וכוח. אין סינון, אין בדיקה, אין מעורבות של הפעילים הפוליטיים. ליברמן מסדר.

תאמרו - הוא אינו היחיד. יש בזה משהו. אבל בדרך כלל מאפיינת שיטת המינויים הללו את הפעם הראשונה שבה מפלגה חדשה רצה לבחירות, ומייד לאחר מכן היא מקימה מוסדות, קובעת חוקה, ומן הפעם השנייה נבחרים המועמדים על ידי חברי המפלגה כולם או על ידי המוסדות, ולא באמצעות החלטת יחיד. יאיר לפיד הוא היחיד ההולך, בינתיים, בדרכו הנלוזה של ליברמן, אך הוא היוצא מן הכלל אשר מעיד על הכלל.

רוב האנשים של ליברמן ב־16 השנים האחרונות, מאז הקים את מפלגתו, פשוט התפתו להזדמנות הנדירה להיכנס לכנסת, ולעיתים לממשלה. הם נכנסו תחת כנפיו מבלי להזדהות עם עמדותיו, בדרך כלל, והוא עצמו העיד יותר מכל אדם אחר על כך שלא התאימו לתפקידים שמילאו.

הפריימריז, על כל נקודות התורפה שלהם, הוכיחו עצמם. שיטת ליברמן־לפיד היא אנטי־דמוקרטית בעליל ואינה מביאה את היתרונות שעשויים היו לנבוע מכך שמוצנחים אל הפוליטיקה אנשים טובים שלא היו מגיעים אליה אחרת. לא המעשים מביאים את המועמדים אל הכנסת, אלא האנשים הממנים הללו, ולאנשים הללו יש הרבה פחות יכולת שיפוט מאשר לקבוצה גדולה של פעילים. נכון, לפעילים יש, תמיד, שיקולים אישיים ומגזריים, אך גם "חוכמת ההמונים", שלעולם לא תהיה ליחיד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר