אי אפשר לסכם את ההופעה של נבחרת השיט הישראלית מלבד במילה אחת - אכזבה. היה מרגש לראות את קורזיץ נלחמת כל השבוע, אבל אנחנו מסיימים את ההופעה שלה באולימפיאדה עם טעם של החמצה. שמעתי הרבה אנשים מתייחסים לעניין הרוח כסיבה. בעיניי זה לא תירוץ. הזינוק שלה לא היה טוב ומייד הבנתי שהיא איבדה את היתרון היחסי שלה. בשיוט מדליות שכזה, הליכה על בטוח היא סוג של מסר שאת מעבירה למתחרות שלך, ולכן הכל היה בינוני בשיוט ובהתנהלות של לי. אבל לי היא באמת רק חלק מהסיפור הגדול של כישלון השיט הישראלי באולימפיאדת 2012. אני חושב שכל מי שקשור למשפחת השיט הגיע למשחקים הללו עם ציפיות גבוהות. ציפינו לפחות למדליה אחת - ונכשלנו. התרגלנו לזה שבעשור האחרון תמיד השיט מציל את המצב, ולא ראינו את האמת כפי שהיא. הרי בבייג'ין גירדנו מדליה רגע לפני הגונג, וגם היא היתה במזל גדול. וכשאתה חי על ניסים, הם לפעמים מתרחשים ולפעמים לא. אתמול צפיתי בטלוויזיה והרגשתי כאב עצום על שלא הצלחנו להביא שוב את המדליה. זה היה כל כך אכזרי כלפי לי, וזה מסיים אולימפיאדה בינונית ומטה לישראל. אבל חשוב לציין את שטילוב, את טומרקין ואת ריכטר, שנתנו הופעות מכובדות ויחד עם לי הצילו את כבודה של המשלחת. אני חושב שהבעיה החלה בהצהרות של ראשי הוועד האולימפי עוד לפני היציאה למשחקים. הכתירו את הספורטאים עוד לפני שהם נחתו בלונדון וכיוונו גבוה מדי. זה לא שצריך להימנע מלצאת בהצהרות לפני תחרויות גדולות. אני תמיד אמרתי את שעל ליבי, אבל ידעתי שהכל תלוי בי ולא האשמתי אף אחד. כשידעתי שאני עומד להיתקל במכשול, התכוננתי אליו מראש ושיפרתי את הדברים שהייתי חלש בהם כדי שלאחר מכן לא אוכל לבוא בתירוצים לאף אחד מלבדי. המשחקים עוד לא נגמרו - הזמן למצוא אשמים עוד יגיע. כרגע עלינו להירגע ולהסתכל על כל ארבע השנים הללו כמכלול שהיו בו הצלחות רבות לשיט הישראלי ובכלל. לצערנו, לא ראינו אותן בלונדון. אני חושב שעוד מוקדם לדבר על האולימפיאדה הבאה בריו. בכל מקרה, אני בטוח שהשיט הישראלי יידע לעמוד מחדש על הרגליים ולשלוח את הצוותים הטובים ביותר לתחרויות בברזיל.
