"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

דווקא בקיץ: חוף הולך ונעלם

,עודכן

חוף הים התיכון הוא אחד התענוגות הגדולים שלנו בישראל, אבל מתברר שגם הוא מצטמצם ואיננו יכולים ליהנות ממנו כמו בעבר. חוף הים זקוק להגנה שלנו כדי שנוכל לשבת בשקט ולצפות בשמש ובגלים. איני רומז כרגע להזרמת שפכים, לזיהומים התעשייתיים המתרגשים, לקידוחי הנפט ולאיומים סביבתיים אחרים. אני מבקש שנסתכל מחדש על כל העסקים שמניחים שמשיות וכיסאות בחופים וגובים עליהם כסף. אלו הם אותם עסקים שהופכים את החופים הציבוריים לחופים פרטיים בשביל אירועים או הפקות אחרות.

לכאורה התרגלנו לראות שמשיות וכיסאות על החוף, וחלק מאיתנו אף משלם על השימוש בהם בחופים השונים. אך רק לאחרונה קיבלנו את המידע המדויק לגבי כמה שטח חוף נותר לנו באמת. פעילי עמותת צלול מדדו באמצעות סרטי מדידה את רובם המוחלט של החופים המוכרזים כפתוחים לשימוש הציבור. התוצאות מדאיגות: פחות מ-20 אחוזים מקו המים פנויים לשימוש הציבור כולו.

העמותה מלמדת אותנו שמרבית אזורי הרחצה המותרים נמסרו לזכיינים פרטיים. "העיריות הפקיעו מידי הציבור את הזכות ליהנות משירותי רחצה ומבילוי בחופי הים המבוקשים", אומרת מאיה יעקבס, מנכ"ל עמותת צלול, "המצב בחלק נכבד מהחופים הוא בלתי נסבל, ואין ולו מטר אחד שבו אפשר לפרוס מגבת ולשבת על חוף הים".

שוב אנו לומדים על יחסי הכוח המתהווים בהיעדר פיקוח עירוני וממשלתי ובהיעדר תכנון מתאים הכולל את צורכי הציבור. גם חוף הים חשוף למאבקים והופך כלי ליצירת הון, והאינטרס הציבורי הוא אחרון בתור. לכן אנו נזקקים לעמותות, לארגונים ולפעילים שיזכירו לציבור את מצבו העגום. כאן אין תהליך תמים, שבו בטעות נגרם נזק לציבור בחופים. העיריות הן שחקן שדוחק את הציבור הצידה. לעיתים התהליך של הנחת כיסאות בתשלום הוא סכנה לציבור, שנאלץ להתרחק מקו המים שליד סוכת המציל לעבר אזורים אסורים. עמותת צלול הודיעה שתיאבק לאשר חקיקה שתבטיח את הזכות של הציבור בחופי הים. היא תדרוש מהעיריות לחשוף את החוזים עם מפעילי החוף ותקרא לביטולם בשם הציבור ולמענו. הגידור בתשלום של אזורים שלמים בחופי הים בישראל הופך את הבעיה לעניין מעמדי וחברתי. אוכלוסיות שלמות אינן יכולות להיכנס לחופים מסוימים ולשלם את התשלום, ובכך מופקע מהן השימוש באחד ממשאבי הטבע היקרים ביותר.

הבעיות של צמצום שטח החוף בשל הפקעה עסקית כוללות גם צורות אחרות של נישול, ובהן כפר נופש שיצמצם את חוף הים בנחשולים; סוללות עפר שהוקמו בבית ינאי; אירועים פרטיים שנערכים ללא היתר ביישוב נעורים; הקמת טיילת חדשה בהרצליה דרום ועוד.

המאבק על עתיד הבנייה בחופים הניב הצלחה מסוימת. לפני כשבועיים אושרה בוועדת השרים לחקיקה הצעת חוק הקובעת שתוכניות בנייה בסביבה חופית שאושרו לפני 2004, אך טרם מומשו, ייבחנו מחדש על ידי הוועדה לשמירת הסביבה החופית. אך הדרך עדיין ארוכה. רוחות המחאה, המנשבות גם בחופים, מזכירות שלא מאוחר ללבוש בגד ים ולצאת להפגין בעד החול, הים והשמש, ולא - גם הם יעברו לידי ההון.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר