אובדן הדרך של ליברמן

ימים קשים עוברים על אזרחי ישראל. מה שידעו והדחיקו התפרץ כלבת הר געש. בכל בוקר צצות כותרות על פרשיות שחיתות, שמייצרות חוסר אמון בין האזרחים לרשויות המדינה. קצב הפרסומים כה מהיר, עד שקשה לעכל אותם. בקרוב נצטרך תוכנת ניווט משוכללת על מנת לעקוב אחרי הסתעפות הפרשיות ולהבין את זרימת הסחי בתוך תעלות הביוב.

בראש מצעד החשדות בימים אלה מצויים אנשי ישראל ביתנו. מפלגה שהפכה להיות מפלגת "לכאורה". ראשיה יודעים היטב כי כאשר המשטרה חוקרת באומץ ובנחישות פרשיות שחיתות, אין לשער לאן ולמי החקירות יכולות להוביל. זו כנראה הסיבה שבכירים במפלגה העדיפו לפרוש. לדעתי, איש ציבור אמיתי והגון לעולם לא יסכים שאות קלון יוצמד לשמו כנבחר במפלגת "לכאורה".

אביגדור ליברמן מצוי במצוקה אמיתית, הוא נשאר לבד לספוג את הביקורת והאחריות על כל מה שנעשה כביכול מתחת לאפו. מי שהיתה יד ימינו כבר פרשה ועסוקה בהגנה על חפותה. דוד רותם - סניגור נאמן שהסכים להאשים את המשטרה בהטיה פוליטית עוד לפני שידע את העובדות הבסיסיות על החקירה, גם הוא עזב.

היחיד ששמח להצטרף למפלגה מרובת החשודים הוא שרון גל. לו כנראה לא מפריע הריח העולה ממטבח המפלגה. כל בעל חוש ריח רגיש היה מתרחק. הוא יצטרך לגייס את כל כישורי הדוברות וההסברה שלו בשירות אביגדור ליברמן וקבוצת "רק לא ביבי". טענת חוסר ראיות לא תתקבל לאור היקף החקירות.

הקמפיין של מפלגת ישראל ביתנו, אריאל תמורת אום אל־פחם, גם הוא ביטוי של אובדן דרך. פנייה הזויה אל השוליים התימהוניים בחברה הישראלית.

כבר קשה לדעת אם ליברמן הוא ימין קיצוני או שמאל קיצוני. סביר להניח שהוא טרם החליט. הכל תלוי בהתפתחות החקירות שיעסיקו את אזרחי ישראל והתקשורת עד לבחירות ולאחריהן.

אין לי ספק שאביגדור ליברמן הוא פטריוט אמיתי של מדינת ישראל. אוהב את המולדת ודורש אך טוב לאזרחיה.

לטעמי, הדבר הנכון לעשותו מבחינת ליברמן ואריה דרעי הוא לפרוש מהפוליטיקה. התקוות הגדולות שלהם ממילא נמוגו, ואין סיכוי שיתממשו. רק פרישה שלהם תיתן תקווה לאזרחי ישראל.

פרישתם תקל על המבחן האמיתי בבחירות בין השמאל הפוסט־ציוני, המכונה המחנה הציוני, לבין מחנה הימין.