שבוע אחרי ההרג - חוזרים לנקודת ההתחלה

מערכת שארלי הבדו, ליתר דיוק מה שנשאר ממנה, סגרה שלשום בערב את גיליון יום רביעי ההיסטורי היוצא לאור היום. אובדן 10 מחברי המערכת הקטנה גרם לכך שרק 8 עמודים יש במגזין הסאטירי היום במקום 16, אבל הוא הודפס בשלושה מיליון עותקים(!) לעומת 60 אלף בימים כתיקונם. בשער המגזין, סוג של שער ניצחון, מככב הנביא מוחמד, דמעה בעין, אוחז בשלט "אני שארלי". המגזין עוד לא הגיע לקיוסקים בצרפת, וממצרים כבר נשמעת תרעומת. שימו לב כיצד שבוע אחרי ההרג, וכבר חוזרים לנקודת ההתחלה: שארלי מתגרה, והמוסלמים כועסים.

בצרפת היום - כמעט - כולם "אני שארלי", כך יש להניח שכל הגיליונות יימכרו, מזכרת לנכדים. להם יספרו משתתפי הפגנת ארבעת המיליונים ביום ראשון, כיצד צרפת האמיצה נלחמה ברחובות פאריס והפריפריה למען חופש הביטוי, למען האחווה, למען הדמוקרטיה, למען ערכי הרפובליקה, ובדרך היא נלחמה גם בטרור, כמעט מבלי שהדבר יבוא לידי ביטוי בשלטים.

השאלה הגדולה כמובן היא מה צפוי אחרי? אחרי ההלם, אחרי האבל, אחרי ההתייחדות והפגנת המיליונים? האם יש באמת חדש תחת האייפל?

דומה כי כבר הגיליון הראשון של אחרי הטבח במערכת השבועון הצרפתי גורם לכעס ולשנאה... הגיליון ההיסטורי הראשון, שעליו עמלו בכותלי מערכת ליברסיון, מחזיר אותנו למציאות שבה מותר לצייר קריקטורות על ישו, אבל חלילה לא על הנביא מוחמד.

הסמכות הדתית המייצגת את האיסלאם בקרב השלטון במצרים (DAR AL IFTA) ביקשה אתמול להתריע על בעייתיות הקריקטורה המופיעה היום בשער המגזין."היא מהווה התגרות בלתי מוצדקת כלפי 1.5 מיליארד מוסלמים סביב העולם", נאמר בהודעה שהוציאה הסמכות הדתית. גורמים מוסלמים בצרפת הגיבו גם הם ואמרו כי הם מתנגדים לטרור אך גם אוהבים את הנביא. במילים אחרות הרגישות לא נעלמה והבעייתיות בשילוב האיסלאם (גם המתון) במרחב של הרפובליקה הצרפתית החילונית תמיד קיימת, גם אחרי השבוע הטראומטי שחוותה צרפת.

לא רק צרפת במלכוד, אלא גם האוכלוסייה המוסלמית שלה. צרפת לא יכולה לוותר על חופש הביטוי, ואילו המוסלמים לא יכולים לקבל קריקטורות של הנביא. גם המשלחות נמוכות הדרג ביום ראשון בהפגנה ממרוקו, מצרים, קטאר וערב הסעודית הבהירו זאת היטב לצרפתים.

כולם בצרפת היום שארלי. בעצם כמעט כולם, להוציא אחוז ניכר מהמוסלמים וכל הימין הקיצוני. מישהו עדיין סבור שאסור היה להזכיר ליהודי צרפת את אופציית העלייה?