פעם בכמה שבועות תוקפת אותנו הכותרת: סוכל פיגוע נגד יעדים ישראליים. מה שמשתנה הוא היעד: את תאילנד, הודו וגאורגיה של ראשית השנה, את טורקיה של האביב ואת קניה של החודש שעבר החליפה אתמול קפריסין. פעיל חיזבאללה נעצר כאשר אסף מל"מ (מודיעין למבצע). התקשורת, להוטה לדווח, מכבירה פרטים, חלקם מדויקים וחלקם פחות. כך זה כאשר השלטונות המקומיים מנדבים מידע בקמצנות, ואילו "ארגון הביון הזר" שנידב את המידע נותר בערפל, רק שמו - mossad על פי הדיווחים בקפריסין, זה תמיד נשמע יותר מרשים באנגלית - מותיר שובל של ערפל עם ניחוח בלשי. מאחורי הכותרות האלה מסתתרת בדרך כלל, בכל גוף ביון, עבודת נמלים מודיעינית של איסוף, מעקב ולמידה, ובעיקר שיתוף פעולה בינלאומי שמאפשר, בקצה, לשים את היד על "לבנוני עם דרכון שבדי" שמגיע לפגע. לעולם לא יתפרסם כמה שעות אדם, כמה מאמץ, קשרים ואמצעים הושקעו בסיכול כזה או אחר, ומנעו, בקצה, פיגוע בישראלים. וזה לא משנה אם הפיגוע סוכל בשלב האיסוף או שניות לפני הביצוע: בשורה התחתונה אפשר היה לסמן גם אתמול "וי" על עוד פיגוע שסוכל. ישראל הרשמית מיהרה לייחס לאיראן את האחריות גם לניסיון הזה, כהמשך לקו הישיר שמחבר רשע-גרעין-טרור ועובר מהאייתוללות לחיזבאללה, וממנו למחבלים ברחבי הגלובוס. ייתכן שבלשכת ראש הממשלה יודעים משהו על מי ששלח את המחבל ללימסול ועל מי שצייד ותידרך אותו, אבל גם אם הקשר רופף פחות לא מפספסים אצלנו אף הזדמנות לדחוק את איראן לפינה. אבל בעוד המאמץ הבינלאומי מצליח, דווקא אצלנו יש קהות חושים יחסית. אצל רוב הציבור הישראלי הסיכול בקפריסין עבר מן הסתם מתחת לרדאר, כעוד כותרת על עוד מחבל שנכשל בעוד פיגוע. בגדול, זאת גישה בריאה, שמאפשרת לנהל חיים נורמליים בידיעה שהעושים במלאכה מטפלים בסכנות. ועדיין, בהכרת האיומים, כדאי לגלות טיפה אחריות אזרחית ותיירית: בלא מעט מקרים זה עשוי גם לאפשר לנו לחזור הביתה בשלום.
