"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

כישלון צרפתי מהדהד

,עודכן

ג'ורג' טנט, ראש ה־CIA בזמן פיגועי 11 בספטמבר, העיד לימים כי ברגע שקיבל את הפתק על המטוס הראשון שפגע במגדלי התאומים הוא תפס את ראשו ואמר לעצמו ש"אלה בטח המוסלמים שלמדו כאן טיסה".

וריאציה על המשפט הזה הידהדה בוודאי בסוף השבוע בראשם של בכירי שירותי הביטחון הצרפתיים. לכאורה, היה להם את כל מה שצריך: השמות, הפרצופים והמידע. הם הכירו את האחים קואשי, ידעו שאחד מהם ביקר בתימן והתאמן בה, ועל פי כמה מקורות הכירו היטב את הציר שבו עברו ההנחיות - מתימן, לקיצונים הכלואים בבית כלא בצרפת, ומהם למחבלים. מידע שכזה חייב על פניו מעקב מדוקדק ורציף אחרי האחים. על תנועותיהם, על הבתים שלהם, על הטלפונים שלהם. לראות עם מי הם נפגשים ועם מי הם מדברים; זה האלף־בית של סיכול טרור. לו תהליך כזה היה מתבצע, היו צצים מספיק סימנים מעידים על ההנחיות, הפקודות והתוכניות, והיו כאלה בוודאי למכביר: מבצע כזה של לפחות חמישה אנשים (מחבלת אחת טרם נתפסה) מחייב הכנות, תיאום, איסוף מודיעין ותהליך סבוך של הצטיידות בנשק ובאמצעים נוספים.

הכישלון הצרפתי מהדהד עוד יותר על רקע שני עניינים נוספים: הפיגועים שבוצעו בשנים האחרונות בבית הספר היהודי בטולוז ובמוזיאון היהודי בבריסל הבהירו שהאיסלאם הקיצוני כבר פעיל באירופה, והנהירה של צעירים מוסלמים מרחבי היבשת לשורות דאעש הובילה לגיבוש "רשימות שחורות" של גורמים מסוכנים שמחייבים פיקוח צמוד. על כך אפשר להוסיף את ההערכה של גורמי ביון מערביים כי התקיפות של מדינות הקואליציה על יעדי דאעש בסוריה ובעיראק יובילו בהקדם לפיגועי נקם.

דווקא ההשתלטות עצמה, שלא היתה חפה מן הסתם מטעויות, צריכה לעורר ביקורת פחותה. כוחות הביטחון הצרפתיים לא קבעו את עיתויה, שנכפה עליהם על ידי האחים שניסו לפרוץ מהמחסן שבו הסתתרו. באותו רגע התחייבה השתלטות מהירה על המרכול הכשר, כדי לסכל אפשרות של טבח בבני הערובה שהוחזקו בו. סביר שזה חייב גם ויתור על הכנות ומודיעין, שהיו משפרים בוודאי את איכות הביצוע. הלקח הצרפתי - והכלל עולמי - של הפיגועים בפאריס חייב להיות שגל הטרור לא יסתכם בחמישיית המחבלים הזאת. פעילי דאעש ואל־קאעידה, ומי שמבקשים להזדהות איתם, שאבו בוודאי השראה מאירועי הימים האחרונים ויבקשו לחקות את ההצלחה. המלחמה בהם מחייבת מאמץ מודיעיני ומבצעי, תיאום בין־מדינתי ונחישות של גופי האכיפה והענישה. בחלק מהמדינות זה יחייב שינויי חקיקה, ועוד יותר מכך - שינוי מחשבתי עמוק, והבנה שלא מדובר בעוד פיגוע אלא במלחמה על עצם קיומו של העולם החופשי והנאור.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יואב לימור

פרשן צבאי

כדאילהכיר