תמימות הדמוקרטיה המערבית

התגובה לאירועי הדמים בצרפת מזכירה במשהו את התגובה כלפי האינתיפאדה השנייה, החל מספטמבר 2000. בשתיהן מדובר בכישלון קונספציה ארוכת שנים של השמאל הישראלי והעולמי. אצלנו - כישלון הקונספציה ש"יש פרטנר" למו"מ על שלום, ובצרפת - כישלון הרב־תרבותיות. בשני המקרים מדובר בכישלון הקונספציה המתנשאת, שייחסה ליריב ולאויב אינטרסים זהים לשלנו.

ההלם והתדהמה שאחזו בצרפתים ובאירופה בכלל עלולים להיות קצרי מועד, כמו בעקבות האינתיפאדה השנייה. במהרה תשוב התעמולה לפעול. נשמע הסברים מקומיים לטרור, ובעיקר המשך האשמת המערב ב"פשעי הקולוניאליזם" שהטרור הוא "תוצאתם". כבר עכשיו מאשימים בשמאל הרדיקלי את... ישראל והתנהלותה במזה"ת. עכשיו זה בשוליים; בקרוב בשיח המרכזי.

כישלון הקונספציה בצרפת קשור לכישלון הקונספציה המדינית של השמאל בישראל. כשאני שומע את לבני או הרצוג בנושאים מדיניים, הרושם הוא שחזרנו לשנות ה־80, לפני הניסיונות הגדולים שחווינו, לפני שהמזרח התיכון התפרק לגורמים, לפני שהצד השני כשל באלף מבחנים, למעט המבחן היחיד שהצטיין בו: הרג יהודים או למצער פגיעה במעמדה של ישראל בעולם. הנה, בשבוע החולף, קרס בפאריס גם הדגל היחיד של הגברת לבני. הכישלון הזה מהדהד יותר מול ההצהרות הרופסות של פרנסואה הולנד ביחס לאירועים בארצו. ראויים לציון דבריו שהרצח במרכול הכשר היה "מעשה אנטישמי", והטרוריסטים הם "קיצונים שאין להם שום קשר לאיסלאם". לקרוא ולא להאמין!

מדובר במסורת: בשלהי ספטמבר 1938 נחתם הסכם מינכן, שפייס את גרמניה הנאצית והסגיר לידיה את חבל הסודטים בצ'כוסלובקיה. צ'מברליין חזר ללונדון והכריז "שלום בזמננו". מייד לאחר ההסכם תיארה הדיפלומטיה הצרפתית את היטלר כלכוד בין גבלס והימלר ה"קיצונים" לבין גרינג ה"מתון". לא היתה ברירה אלא לחזק את השליט שלא ייפול לידי ה"קיצונים".

אותו עיוורון שהוביל את אירופה למלחמת עולם, מוביל אותה כיום לקריסה מבפנים. הפעם מדובר בענק שכבל עצמו מרצון לסד איום של תקינות פוליטית. אלבר קאמי כתב את "הדבר" בעצם מלחה"ע השנייה כמשל להתקפה על העולם החופשי. האנשים בעיר אוראן מסרבים לנקוב בשם המפורש, "דבר", ופוחדים להכיר בבעיה האמיתית. זה שורש תבוסתם: "המגיפה אינה כשיעור מידתו של האדם, לפיכך אומר אדם בליבו כי המגיפה נעדרת ממשות היא, זהו חלום רע העתיד לחלוף. אבל לא תמיד הוא חולף, ומחלום רע לחלום רע בני האדם הם שחולפים, וההומניסטים שבהם בראש ובראשונה, לפי שלא נקטו אמצעי זהירות".

בימים כאלה כדאי לרדת לאחד הנמלים, להציץ באוניות הענק ולהכפילן פי 10,000 ויותר. מה מידת הזמן הנדרשת להזיז ספינה דמיונית כזאת בכמה מעלות בלבד? ומה ביחס ל־180 מעלות שינוי?! נוסף על כך, מנועי הספינה ישנים, חלקם מושבת וחלקם מקרטע, ורב החובל מזמן לא אייש מקומו. במצב כזה של כאוס מנהיגותי יחידים וקבוצות יעשו דין לעצמם, חלילה.

ברדיפתן אחר שקט, הדמוקרטיות המערביות מוכנות להאמין - גם לאחר אינספור ויתורים שלא הביאו לשלום או לשקט - שאם נעשה מחווה נוספת, אם לא נזכיר את השם המפורש, הוא לא יתעורר. הן מוכנות לקנות שקט גם לכמה שנים. סטלין הכיר את רפיסות המערב וסחט ויתורים מממשל רוזוולט; נהג להזהיר שהוא מותקף בפוליטביורו בשל "נטייתו לרפורמות ליברליות". זה לא הוא, זה הקיצונים. מה שסטלין למד, האיסלאם המציא.

ומילה לאחינו ולאחיותינו יהודי צרפת: מה אתם עדיין עושים שם? בואו הביתה, ישראל היא מקומכם ולא שום מקום אחר בעולם. אנחנו זקוקים לכם ואתם לנו. עלו לישראל - לא מפחד הצרות, אלא פשוט לחזור למולדת אחרי אלפי שנות גלות. לא תמיד קל בישראל, אבל להתמודדות עם הקשיים פה יש טעם ותכלית והמון תקווה. השאירו את אירופה להתמודד עם בעיותיה ובואו להטות שכם במשימה ההיסטורית הגדולה של שיבת ציון ובניין המדינה היהודית.