ירושלים והצפון על ראש שמחתנו

בימים כתיקונם לא תראו אותי נוסעת מיוזמתי לירושלים. העליות התלולות שמקשות על האוטו שלי לסחוב את עצמו ואותי, הכבישים המסובכים שגורמים לי ללכת לאיבוד בתוך העיר הסבוכה או פשוט העובדה שאין לי באמת מה לחפש שם. אם להודות על האמת, יש לי את כל מה שאני צריכה ממש מתחת לאף, כאן בתל אביב, אבל בכל פעם שמגיעה סערה כמו זו שפקדה אותנו השבוע – התמונה מתהפכת. התל־אביבים מסתפקים בכמה שלוליות ענק ברחובות לא מיושרים במרכז העיר ומביטים בקנאה בתושבי ירושלים וגוש עציון ובתושבי הגולן והגליל, שנמצאים בעיצומה של חגיגה בצבע לבן.

כן, שם בצפון ולמעלה על ההר זה לא רק טפטוף קטן שמרטיב את הכביסה, לא עוד שלולית בוץ בכניסה לבית הקפה או שפריץ מהאוטו שהרגע עבר לידכם, כי אם אתר סקי מפואר ומדוגם בחצר האחורית של הבית.

ביומיים האחרונים הסלולרי שלי התמלא בתמונות של אנשי שלג, מכוניות עטויות לבן, עצי ברוש מולבנים וסרטוני וידאו מלאי התרגשות שהגיעו מחבריי ביישובים מרוחקים ממרכז הארץ. כשארצנו הקטנטונת נצבעת מעט לבן אני מתלהבת כאילו הרצל הצליח להוציא לפועל את תוכנית אוגנדה ואני מקבלת סוף סוף קצת משקעים. התל־אביבים מסתפקים בעצים נופלים ובשלטים מתעופפים, כשבצפון מקבלים את שווייץ גירסת המזרח התיכון. פסגות הרים מושלגות, גגות של בתים עטויי פתיתי שלג ובעיקר המון ילדים מלאי תקווה שמחר יבטלו להם את הלימודים.

לא ממש משנים הקור, הפסקות החשמל, הרוחות המשוגעות או העובדה ששלוש מטריות שלי עברו לעולם הבא – שימו אותי על אוטו ושילחו אותי להתגלגל בתוך כל הלבן הזה. מי שמע על מקומות כמו גונן, גדות או חרשים? התחיל לרדת שם שלג? אני שמה "חרשים" בג'י.פי.אס ועוברת להילוך חמישי.

בכלל, משמחת העובדה שכל הכותרות הראשיות בכל האתרים וערוצי הטלוויזיה מתעסקות במזג האוויר. סוף סוף לא מדברים על פיגועי טרור, התהליך המדיני או הבחירות לכנסת, רק מציגים תמונות של חיילים מחויכים במוצב החרמון ושבילי קיבוצים מכוסים בפתיתי שלג צחורים. שם הרי גולן, הושט היד וגע בם, ואם אפשר גם התגלגל בהם. ירושלים הרים סביב לה וכולם מלאים בשלג. תנו לי מגלשיים ומעיל סיבירי ואני מניעה את האוטו ובאה.

ביום סתווי רגיל, כשהטמפרטורה בירושלים היא כ־11 מעלות, ירעדו לי הברכיים ואצטער על הרגע שבו יצאתי מהבית. אבל כשהתפאורה משתנה ושלג לבן מכסה את הכל, אני חוזרת לילדות ומתענגת על הניקיון שיש פתאום בעיניים. אז נכון שיום לפני הסערה לא הייתי מוכנה לעזוב את הקפה האהוב עלי ברוטשילד, אבל כשירושלים נצבעת לבן אני מעדיפה כוס סחלב בעיר העתיקה. שיהיה חורף שמח.