באחת מאמרותיו השנונות של מארק טוויין, הסופר וההומוריסט האמריקני, הוא אומר: "כולם מדברים על מזג האוויר אבל אף אחד לא עושה דבר בנדון". בימים האחרונים, לקראת הסופה המתרגשת עלינו ברגעים אלו, כנראה נקרתה בפנינו הזדמנות לערער ולו במעט על אמירה זו, וזאת כמובן בהנחה שאיננו עוסקים בהנדסת אקלים יזומה, אלא בניסיון להתמודד עם איתני הטבע כפי שהם.
הזיכרונות, בחלקם מרים, מהחורף שעבר, אשר התרכז בכמה ימים דחוסים של סערת שלגים כבדה, מעלים תמונה של אלפי בתים מנותקים מרשת החשמל והטלפון, כלי רכב תקועים, עצים קורסים ואפילו מחסור במזון. הביקורת לא הניחה אבן על אבן.
יש לזכור שמדינה על יסודה לא נבנית בהתאם לתרחישי הטבע הקיצוניים והנדירים העלולים להתרחש. כך, למשל, בכל העולם עמודי חשמל נמצאים בחלקם הארי מעל פני האדמה בעוד בערים חדשות מערכת החשמל מותקנת מתחת לאדמה. רק כדי לסבר את האוזן, עלות מוערכת של הטמנת כל כבלי החשמל בארץ עשויה להגיע עד כדי 100 מיליארד שקלים. איש לא יצדיק השקעה כזו רק כדי למנוע נפילת עצים על החוטים וקריסתם בעת סופה נדירה בעוצמתה ובמשך זמנה כפי שהיתה אשתקד.
חלפה שנה, ולקראת הסערה הנוכחית כבר אף אחד לא לקח סיכון - וטוב שכך. רשויות מקומיות ושירותים ציבוריים נערכו בכוננות מוגברת, חברת החשמל תיגברה את פעולותיה והכינה כלים לטיפול בתקלות ויתרה מכך - ויש כבר מי שביקרו זאת בציניות - נתבטלו לימודים ופעילויות במוסדות ציבור מבעוד מועד, עוד בטרם הצטבר ולו מילימטר אחד של שלג. החלטה זו נבונה מפני שהיא עדיפה על ביטול הלימודים תוך כדי ירידת השלג. הפרוצדורות במקרה זה הרבה יותר מורכבות.
בשולי הדברים עולים גם אלמנטים של הגזמה, אפילו משעשעת. "אזהרת מסע" נשמעה מתוך שגרירות ארה"ב בישראל תוך כדי דרישה להצטייד באת חפירה. אפשר לומר שלעיתים האזהרות מפני תופעת טבע מתקרבת הן חריגות, או אפילו גורמות לחרדה בקרב ציבור לא קטן, ואולם למעט הבקשה מכלי התקשורת לשמור על פרופיל טיפה יותר נמוך בסיקור האירועים עוד בטרם התרחשו, רובנו המוחלט יסכים בוודאי: עדיף להיות מוכנים לכל תרחיש, עדיף לבטל יום לימודים מאשר להיתקע עם אלפי ילדים בבתי ספר ללא דרכי גישה. עדיף להגזים מאשר להצטער לאחר מעשה.
ויש אלמנט מחוץ להשגתו של האדם. מצד אחד קיימת שאיפה לשלמות בכל תחומי החיים, בשכלול טכנולוגי או בניהול מערכות, ואולם הדרישה לשלמות, בשונה מהשאיפה אליה, מסוכנת מאוד. דרישה זו באה מחוסר ידיעה והבנה של תופעות כמו האקלים. יכולת החיזוי של חזאים בארץ ובחו"ל אינה עולה על שבוע ימים וגם היא מתעדכנת משעה לשעה. לא קיים שום מודל וגם לא יהיה כזה החוזה אקלים מעבר לתקופה של שבוע. ועל כן הכעס הקרוב לעיתים על "אי דיוק" של כמה שעות ואף יממה בנוגע למועד הגעתה של הסופה איננו במקומו.
דיינו בכך שההיערכות בזמן מקטינה נזקים. ולא נשכח שעם כל הסערה, באים ממטרים ואיתם המון ברכה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו