1. ארבעים דקות בלי בעיטה לשער - מהדקה ה-51 עד השער בתוספת הזמן - זה נתון שאנחנו מצפים לו מנבחרת גרועה. נבחרת בלי שמץ של טכניקה. אבל הנתון הזה הוא של נבחרת ספרד מול צרפת שלשום. האם זה בונקר בתחפושת? בונקר של החזקת כדור? בונקר הוא לא שם מדויק כאן. אין התחפרות ואין שחקנים נטועים בעמדות. בונקר גם מחייב גבורה מסוימת ברמת השחקן הבודד. השם המדויק לכדורגל כזה הוא פשוט פחדנות. ספק אם היתה בהיסטוריה של הכדורגל נבחרת עדיפה כל כך שהיתה פחדנית כל כך. האם ברצלונה אשמה? ודאי שלא. הכדורגל שלה התקפי ונפלא. להאשים את ברצלונה, שמספקת לנבחרת את יכולת החזקת הכדור, זה כמו להאשים חוקרי גרעין במירוץ החימוש האטומי. אשם בזה אדם אחד - מאמן הנבחרת, ויסנטה דל בוסקה. זה לא מקרה ראשון בהיסטוריה שבו כדורגל אטרקטיבי הפך לכדורגל ציני. זה מה שעשה פאביו קאפלו כשקיבל מאריגו סאקי את מילאן הגדולה. הפך אותה מאמנות לבית חרושת. 2. כשדל בוסקה פותח משחק נוקאאוט באליפות אירופה במערך 0-6-4 הוא מבייש את הכדורגל הספרדי. המערך מבייש והתירוצים עוד יותר. נכון - אין כרגע חלוץ בריא ובכושר מברצלונה או מריאל מדריד, אבל יש לספרד שלוש קבוצות שהגיעו לחצי גמר גביע אופ"א. אבל כאחרון מקטרגי הליגה הספרדית - דל בוסקה מזלזל בכל מה שהוא לא ברצלונה או ריאל מדריד. אבל הנבחרת היא כן תמונה של הליגה. כשספרד זכתה ביורו הקודם, היו בסגל רק חמישה שחקנים מריאל ומברצלונה. זו היתה ליגה שבה האלופה זכתה ב-85 נקודות וברצלונה בכלל סיימה במקום השלישי. הכדורגל שיקף ליגה אמיצה שבה כל משחק הוא מלחמת עולם, הפסד הוא לא אסון וקבוצות המשנה מאמינות ביכולתן. כיום יש בסגל 12 שחקנים מריאל ומבארסה וכמעט רק הם משחקים. זו ליגה של 100 נקודות לאליפות ו-30 נקודות הפרש בין המקום השני לשלישי. התואר אינו מוכרע דווקא במשחק הקלאסיקו אלא ב-36 משוכות נמוכות כשתיקו הוא אסון והמטרה היא לא לטעות. והעיקר הוא לפחד מטעות.