בטור שהתפרסם ב"אינדיפנדנט" שיבח יו"ר הכנסת לשעבר, אברהם בורג, את ממשלת בריטניה על הצעדים אשר נקטה כדי לקדם חרם על מוצרים ישראליים שמקורם מעבר לקו הירוק. הוא קרא לאיחוד האירופי לנהוג בצורה דומה, וזאת "לטובתה של ישראל". לבורג היתה החוצפה להצהיר כי הוא כותב כ"ציוני", והוא הכריז על ישראל כ"כובש האימפריאליסטי האחרון בעולם המערבי" וכתב כי "האויב האמיתי של עתידה של ישראל הוא ביבי נתניהו". בעבר קרא בורג לביטולו של חוק השבות ועודד את הישראלים להשיג לעצמם דרכונים זרים. כמו כן, הוא המליץ לפרק את יד ושם ולהחליפו במטה חדש לבית הדין הפלילי הבינלאומי. ועדיין, רק מעטים יעזו לכנות אדם זה כ"יהודי השונא את עצמו" - אף שזו תופעה היסטורית מוכרת. בחינה אובייקטיבית של ההיסטוריה היהודית תמחיש כי "שנאה עצמית" היתה תמיד מרכיב חשוב המניע יהודים המפנים עורף לבני עמם. זו קדמה בהרבה לקיומה של מדינת ישראל המודרנית. התופעה סוכמה באופן מדויק על ידי הווארד ג'ייקובסון, חתן פרס "בוקר" היוקרתי על ספרו "The Finkler Question". בראיון שפורסם - למרבה האירוניה - בעיתון "הארץ", ג'ייקובסון הצביע על "הצורך של כל כך הרבה יהודים, בעיקר אינטלקטואלים, לבטא את השנאה שלהם ליהדות או את המבוכה שלהם ממנה. השנאה לישראל היא רק הגירסה האחרונה של העניין הזה. היהודים עשו זאת עוד הרבה לפני שהיתה מדינת ישראל... אני מניח שאם אתה שייך למיעוט שהיה שנוא במשך כל כך הרבה זמן, אתה מתחיל לספוג חלק מזה... בפסיכולוגיה היו אומרים שילד שהתעללו בו, בסופו של דבר יאמץ את ההשקפה של המתעלל. אני בטוח שחלק מהיהודים עושים זאת". כאשר בוחנים את התנהגותם של המומרים היהודים במהלך ימי הביניים, שהיו ידועים לשמצה בכך שהאשימו את אחיהם בקיום טקסים שטניים ובכך שבדו את עלילות הדם האנטישמיות הקשות ביותר, כמעט לא נותר ספק כי זו התעוררה בעקבות שנאה עצמית, כמובן נוסף על אופורטוניזם. בעידן האמנציפציה נולדו יהודים בעלי גישה אוניברסלית כביכול אשר עסקו בקדחתנות בקמפיינים דומים. בימי ההפיכה הקומוניסטית והסוציאליסטית - השנאה העצמית אף הובילה להצדקת הפוגרומים כזרז ליצירת מהפכות. דוגמה מובילה לכך הוא קרל מרקס. שנאתו העצמית הרעילה היתה הבסיס לעלון האנטישמי הדוחה שלו "הנחיות לשאלה היהודית". המחלקה היהודית בבריה"מ בעידן הבולשביקי הפגינה נחישות רבה יותר להריסת בתי כנסת ומוסדות תרבות יהודיים מאשר עמיתיה הלא יהודים. יהודים קומוניסטים מן המערב הריעו לרציחתם של יהודים ולפשעים נגד העם היהודי על ידי סטלין, והם היו מגניה המושבעים ביותר של אימפריית הרשע. בישראל, מפלגת מפ"ם - אחת ממפלגות האם של מרצ - ביקשה לשלב בין הציונות שלה לבין אהבתה ונאמנותה לבריה"מ, וזאת אפילו בעת שאחד ממנהיגיה, מרדכי אורן, נעצר ונשפט בגין עבירות ריגול מפוברקות בצ'כוסלובקיה. ואולם רק לאחר הסכמי אוסלו החלו רבים מהיהודים השונאים את עצמם לבלוט. רבים מהם תפסו תפקידים בכירים באוניברסיטאות וזכו לכבוד פוליטי על ידי חדירה למפלגות השמאל ולתקשורת. הם עסקו בדמוניזציה של המדינה, סללו את הדרך לדו"ח גולדסטון ולהאשמת ישראל בפשעי מלחמה, וזאת בזמן שהגנו על הפלשתינים כאילו כל האמת בידיהם. ראוי לציין כי שנאה עצמית יכולה לאפיין גם יהודים מהימין הקיצוני - כך באשר לאלה הפועלים נגד מדינת ישראל. זכור לי כי יוסף בורג ז"ל התריע בפניי באשר לחששו שלפיו חלק מן היהודים המתגוררים בהתנחלויות מבודדות יספגו את העוינות העצומה המוקרנת כלפיהם מהפלשתינים, ויהפכו אותה לסוג של "שנאה עצמית" כלפי המדינה. לסיכום, תופעת "יהודים שונאי עצמם" קיימת ומשגשגת, אך עלינו גם להבחין בינם לבין ליברלים כנים ותמימים או מבקרים לגיטימיים של מדיניות ישראל.
תופעה: שנאה עצמית בקרבנו
מערכת ישראל היום
מערכת "ישראל היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.
