בכל מקרה, איראן תמשיך להתל | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

בכל מקרה, איראן תמשיך להתל

, עודכן

הרבה מאוד סיכונים וסיכויים, ובעיקר סימני שאלה, טומן בחובו ההסכם המתגבש בין איראן לשש המעצמות בסוגיית הגרעין. ספק אם הימים הקרובים יעזרו להפיג את הערפל ולהנמיך את מפלס הדאגה בירושלים.

הסיכונים ברורים. איראן לא נפרדת מכל האורניום שהעשירה, ולא מתפרקת מיכולותיה - לא בצד המחקרי, לא בצד הטכנולוגי, ובעיקר לא בצד הפיזי: למרות דרישות ישראל והמערב, המתקן המבוטן בפורדו ימשיך לעמוד על כנו, ויוכל להתחיל לפעול בכל רגע. ההשהיה הטקטית שאיראן מייצרת תאפשר לה לחמוק כרגע מתקיפה, ובהמשך להביא לביטול - גם אם מדורג - של הסנקציות שהוטלו עליה. כאשר העולם יירגע, תוכל איראן למצוא תירוץ ולשוב לפעילות הגרעינית - כל הדרך עד לפצצה. גם הסיכויים ברורים. איראן מצמצה לראשונה מאז הפסיקה ב-2003 את פעולתה של "קבוצת הנשק" שלה (מחשש שתהיה הבאה בתור, אחרי עיראק, שתותקף בידי ארה"ב). למרות ההצהרות הבומבסטיות היא תפסיק עכשיו להעשיר, תכניס את המתקן בפורדו לפיקוח ותפתח בפני הפקחים גם את הבסיס החשוד בפרצ'ין. תחת המגבלות האלה היא תתקשה לשוב לפעילות גרעין גלויה, ואם תיתפס פועלת בחשאי, היא תקומם עליה את כל העולם - עד לתקיפה.

בטווח שבין הסיכונים לסיכויים נמצאת המציאות. לאיראן לא נוח להודות שהתקפלה (ולו חלקית), ולכן ממשיכים בכיריה להישבע להשמיד את ישראל; העולם לא מאמין לטהרן, ולכן נמנע מביטולן של הסנקציות הכבדות על הנפט ועל הכלכלה האיראניים; וישראל ממשיכה לראות רק את חצי הכוס הריקה, ולכן מסרבת להאמין שמהעז הזה ייצא איזשהו מתוק.

מה שכן ברור הוא שעם הסכם או בלעדיו, איראן תמשיך להתל: לנסות לשחק בין הוועדה הבינלאומית לאנרגיה אטומית לבין המעצמות, לגנוב פה ולרמות שם, ולהמשיך בהתקדמות איטית, מתגנבת, אל הגרעין. מנגד, ימשיך המערב להתפלל, אולי גם לפעול, שהקשיים הכלכליים-חברתיים שמאתגרים את שלטון האייתוללות יתגבשו לכדי חלופה שתביא להחלפתו.

כל זה מותנה כמובן בכך שהמגעים אכן יתגבשו לכדי הסכם. אם זה לא יקרה, נמשיך לשמוע איומי תקיפה, וגם דרישה מהעולם לגבות את הצהרותיו במעשים. לעומת זאת אם ההסכם יושג, כצפוי ואף אם בעיכוב, פירושו שלפחות כרגע תתקשה ישראל לתקוף - גם כדי שלא לסכל את מה שכבר הושג, ובעיקר כדי שלא להיקלע לעימות עם כל העולם. במצב דברים כזה יתחדד מאוד תפקידו של המודיעין: המוסד ואמ"ן יידרשו לדעת ולהתריע, כתעודת ביטוח ישראלית כמעט יחידה מול העוגה החצי-אפויה שנרקחת כרגע בבגדד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יואב לימור

פרשן צבאי

כדאי להכיר