עידן אי-הוודאות

איזו כותרת להעניק לבחירות שהיו אתמול בצרפת, אבל גם ביוון: "בחירות של תקווה" או "בחירות של דמעות"? תלוי כמובן את מי שואלים.

בכיכר הבסטיליה בפאריס ראו, מן הסתם, החוגגים הרבים את העתיד בוורוד (צבעה של המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית), באדום (קומוניסטים) ובירוק (ירוקים), אבל את השווקים בעולם תוצאות הבחירות האלה לא מרגיעות במיוחד. השווקים בטחו יותר בניקולא סרקוזי, הרבה יותר מאשר בטחו בו הצרפתים. גם אנגלה מרקל היתה מעדיפה שותף אחר בארמון האליזה כדי לנסות ולייצב את גוש היורו. בחירתו של הולנד רק תגביר את האיום שמהווה גוש היורו על יציבות הכלכלה העולמית.

אתמול פירסם אחד הערוצים בצרפת סקר שקבע כי רוב הצרפתים סבורים שלא הולנד ולא סרקוזי יצליחו להתגבר על המשבר הכלכלי. בצרפת ויוון יותר משהצביעו בעד, הצביעו נגד. תופעה עולמית חדשה.

בינתיים, "החזית הלאומית" של מארין לה פאן אורבת בפינה. גם ביוון הימין הקיצוני עלה בתוך הכאוס הפוליטי. גילינו שליוונים אין רק אלים אלא גם מפלגה ניאו-נאצית מחליאה, שיכולה למכור לנו מהפרלמנט דמעות, בלי תקוות. אמנם צרפת, בניגוד ליוון, אינה מרוסקת, אבל גם בה מצויים כבר כל הרכיבים לפריחת הימין הקיצוני: משבר כלכלי, קסנופוביה, הגירה בלתי-חוקית ובלתי-נשלטת. דרושה מידה רבה של זהירות ואחריות לנשיא הצרפתי החדש, הולנד. גם לאופוזיציה הימנית.

באופן פרדוקסלי, הופך הימין הרפובליקני שהונהג עד אתמול על ידי סרקוזי לשותף של הסוציאליסטים בימים של משבר כלכלי חמור ובעיות חברה קשות. ואילו הימין הקיצוני כבר רואה עצמו כאלטרנטיבה שלטונית. מארין לה פאן הצהירה אמש כי היא האופוזיציה האמיתית. היא הגדירה עצמה "קשוחה", "כנה" ו"בטוחה בעצמה". כמה אופייני. לה פאן רואה עצמה בארמון האליזה בעוד 10 שנים, אולי אפילו בעוד 5, אם הולנד ייכשל. להולנד אין זמן לחגיגות. מארמון הנשיאות תיראה פתאום התוכנית שלו הרבה יותר קשה לביצוע.

סרקוזי איחל לו הצלחה. בכנות. הוא מספיק אחראי כדי לדעת שכישלון שלו זה הצלחה למארין לה פאן.

וחוץ מזה כולם רוצים כאן להמשיך לאכול קרואסון בבוקר ופואה גרא בצהריים. זו, הרי, צרפת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו