לפני כשלוש שנים, במארס 2009, התרפק אהוד ברק במילים נרגשות על זכרו של יגאל אלון במלאות 29 שנים למותו והפליג במעלותיו, אלא שהבדל בולט אחד לפחות מפריד בין השניים. אלון היה סניגורם הנלהב של מתנחלי חברון. ברק הפך עצמו לקטגור מובהק שלהם. בפסח 1968 סייע אלון לרב משה לוינגר וחבורתו להפוך את ההתנחלות במלון פארק לעוגן שממנו צמחו לימים קריית ארבע והיישוב היהודי בחברון. ערב פסח 2012, כשבניו של לוינגר מנסים לשחזר את אותו ליל סדר היסטורי, עוקר אותם ברק בכוח מהבית שמול מערת המכפלה. שלטון החוק, עם כל הכבוד, הוא תירוץ בלבד. מסביב לבית המכפלה עומדים עשרות ומאות בתים של ערבים שנבנו ללא היתר. ברק ומשפטניו אינם מוטרדים מכך. לב העניין הוא בהבדלי השקפה תהומיים בין ברק לבין מרבית שרי הממשלה (מהליכוד, מש"ס, מישראל ביתנו ומהבית היהודי) בכל הנוגע להתיישבות היהודית ביו"ש, ובכלל זה בחברון. ברק פועל בתחום זה כשר לעומתי לכל דבר. הוא כמעט אינו מאשר בנייה בהתנחלויות, אפילו בגושי ההתיישבות, והבדלי ההשקפה בינו לבין מרבית שרי הממשלה בולטים עוד יותר בסוגיית ירושלים. ברק, כדאי לזכור, היה האיש ששבר בקמפ דיוויד 2000 את הטאבו על ירושלים והסכים שם לחלוקתה, כולל חלוקת העיר העתיקה והר הבית. פערים כה עמוקים בהשקפות יסוד אינם יכולים שלא לבוא לידי ביטוי, וייתכן שאכן הגיע הזמן לשקול מחדש, כפי שתבעו אתמול השרים יעלון ואדלשטיין, להוציא מידיו של ברק את האחריות להתיישבות היהודית ביו"ש ולהפקידה בידי רה"מ. כרגע, על כל פנים, הליכוד ונתניהו "שבויים" בידיו, ובפתח מבחנים קרובים נוספים: עתידם של בית עזרא בחברון, שכונת האולפנה בבית אל, גבעת אסף ועמונה. פורמלית, ברק הוא שצריך לקבל את ההחלטה, אבל בעניין כה מהותי אסור שיחליט לבד. את המדיניות בעניינים אלה צריכה לקבוע הממשלה כולה, וברק צריך לבצע. אם אינו מסוגל לכך, שיעביר את המושכות בעניין זה לאחרים.
שלטון החוק הוא רק תירוץ
מערכת היום
מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.
