"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

רוטציה - מתכון למאבקים ולמריבות

,עודכן

הסכם הרוטציה שעליו חתמו יצחק הרצוג וציפי לבני, שלפיו יכהן כל אחד מהם במשך שנתיים כרה"מ - אם וכאשר מפלגת העבודה בלבושה החדש תזכה בבחירות - מעורר זיכרונות מהימים שבהם כיהנו בישראל שתי ממשלות רוטציה.

ב־1984 הסתיימו הבחירות בתיקו בין הגושים הגדולים. המערך זכה ב־44 מנדטים והליכוד ב־41 מנדטים. שמעון פרס לא הצליח לכונן ממשלה ובעידודו של הנשיא חיים הרצוג הקים ממשלת רוטציה עם הליכוד, שבה סוכם שתחילה, במשך שנתיים, יכהן פרס כרה"מ ומקץ שנתיים תוקם ממשלה חדשה בהרכב דומה בראשות יצחק שמיר. אבל שתי הממשלות הללו, בצד ההישגים הבלתי מבוטלים שהיו להן (בעיקר הדברת האינפלציה, שהגיעה למאות אחוזים, ונסיגת צה"ל מרוב שטחי לבנון), סבלו מיחסים עכורים ומחוסר אמון בסיסי בין שני ראשיהן. ממשלת האחדות הפכה לממשלת שיתוק לאומי ולא הצליחה לקדם כמלוא הנימה את תהליך השלום.

ב־1986, כשפרס היה אמור לפנות את כיסאו לשמיר, גברה שוב המתיחות ביניהם, ושוב נדרשו מעורבותו־תיווכו של הנשיא הרצוג כדי לגשר על חילוקי הדעות. פרס התלונן בפני הנשיא שכל התביעות שהגיש המערך לליכוד לכלול בהסכם הקואליציוני נדחו על ידיו. שמיר התרעם שתביעות המערך עומדות בסתירה להסכם הקואליציוני. בסופו של דבר, הושגה פשרה והוקמה שוב, בלית ברירה, ממשלת רוטציה, אשר ידעה מאבקים למכביר.

ב־1988 נערכו שוב בחירות לכנסת, וגם בהן לא הושגה הכרעה ברורה בין הגושים. הליכוד זכה ב־40 מנדטים והמערך ב־39 מנדטים, ושוב שמיר לא הצליח במשימה. הוא ניסה להקים ממשלה צרה עם סיעות הימין והמפלגות החרדיות שהתבססה על 65 ח"כים בלבד. הרצוג שוב נכנס לתמונה ושיכנע את שמיר ופרס שלמרות התיעוב הקשה שהם חשו זה כלפי זה, עליהם להקים ממשלה משותפת בראשות שמיר.

ממשלה זו החזיקה מעמד פחות משנתיים (עד מארס 1990) והיא התפרקה בפיצוץ עז במה שכונה על ידי יצחק רבין כ"תרגיל המסריח" של פרס: סיעתו תמכה בהצעת אי אמון נגד הממשלה, שהגישו סיעות האופוזיציה, כדי להביא להפלתה ולהקמת ממשלה חלופית בראשותו. בדיעבד התרגיל כשל משום שממשלת שמיר הופלה, אך פרס לא הצליח להקים ממשלה חלופית.

ח"כ יצחק הרצוג, בנו של הנשיא הרצוג, היה בשנות העשרים לחייו כשהוקמו שתי ממשלות הרוטציה בישראל. ייתכן שהוא אינו זוכר את הדם הרע שזרם בין פרס לשמיר ואת הטענות הקשות שהם הטיחו זה בזה בפגישות החשאיות שקיימו עם אביו במשכן הנשיא. ראוי שיהיה ער לסיכונים שהוא נוטל על עצמו בשותפות עם לבני, בעיקר אחרי ההתבטאויות משולחות הרסן שלה נגד ראש הממשלה, שלצידו ישבה במשך כשנתיים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

גדעון אלון

הכותב שימש כתב פרלמנטרי במשך כ-30 שנה, רבות מהן מטעם "ישראל היום"

כדאילהכיר