רוטציה - מתכון למאבקים ולמריבות

הסכם הרוטציה שעליו חתמו יצחק הרצוג וציפי לבני, שלפיו יכהן כל אחד מהם במשך שנתיים כרה"מ - אם וכאשר מפלגת העבודה בלבושה החדש תזכה בבחירות - מעורר זיכרונות מהימים שבהם כיהנו בישראל שתי ממשלות רוטציה.

ב־1984 הסתיימו הבחירות בתיקו בין הגושים הגדולים. המערך זכה ב־44 מנדטים והליכוד ב־41 מנדטים. שמעון פרס לא הצליח לכונן ממשלה ובעידודו של הנשיא חיים הרצוג הקים ממשלת רוטציה עם הליכוד, שבה סוכם שתחילה, במשך שנתיים, יכהן פרס כרה"מ ומקץ שנתיים תוקם ממשלה חדשה בהרכב דומה בראשות יצחק שמיר. אבל שתי הממשלות הללו, בצד ההישגים הבלתי מבוטלים שהיו להן (בעיקר הדברת האינפלציה, שהגיעה למאות אחוזים, ונסיגת צה"ל מרוב שטחי לבנון), סבלו מיחסים עכורים ומחוסר אמון בסיסי בין שני ראשיהן. ממשלת האחדות הפכה לממשלת שיתוק לאומי ולא הצליחה לקדם כמלוא הנימה את תהליך השלום.

ב־1986, כשפרס היה אמור לפנות את כיסאו לשמיר, גברה שוב המתיחות ביניהם, ושוב נדרשו מעורבותו־תיווכו של הנשיא הרצוג כדי לגשר על חילוקי הדעות. פרס התלונן בפני הנשיא שכל התביעות שהגיש המערך לליכוד לכלול בהסכם הקואליציוני נדחו על ידיו. שמיר התרעם שתביעות המערך עומדות בסתירה להסכם הקואליציוני. בסופו של דבר, הושגה פשרה והוקמה שוב, בלית ברירה, ממשלת רוטציה, אשר ידעה מאבקים למכביר.

ב־1988 נערכו שוב בחירות לכנסת, וגם בהן לא הושגה הכרעה ברורה בין הגושים. הליכוד זכה ב־40 מנדטים והמערך ב־39 מנדטים, ושוב שמיר לא הצליח במשימה. הוא ניסה להקים ממשלה צרה עם סיעות הימין והמפלגות החרדיות שהתבססה על 65 ח"כים בלבד. הרצוג שוב נכנס לתמונה ושיכנע את שמיר ופרס שלמרות התיעוב הקשה שהם חשו זה כלפי זה, עליהם להקים ממשלה משותפת בראשות שמיר.

ממשלה זו החזיקה מעמד פחות משנתיים (עד מארס 1990) והיא התפרקה בפיצוץ עז במה שכונה על ידי יצחק רבין כ"תרגיל המסריח" של פרס: סיעתו תמכה בהצעת אי אמון נגד הממשלה, שהגישו סיעות האופוזיציה, כדי להביא להפלתה ולהקמת ממשלה חלופית בראשותו. בדיעבד התרגיל כשל משום שממשלת שמיר הופלה, אך פרס לא הצליח להקים ממשלה חלופית.

ח"כ יצחק הרצוג, בנו של הנשיא הרצוג, היה בשנות העשרים לחייו כשהוקמו שתי ממשלות הרוטציה בישראל. ייתכן שהוא אינו זוכר את הדם הרע שזרם בין פרס לשמיר ואת הטענות הקשות שהם הטיחו זה בזה בפגישות החשאיות שקיימו עם אביו במשכן הנשיא. ראוי שיהיה ער לסיכונים שהוא נוטל על עצמו בשותפות עם לבני, בעיקר אחרי ההתבטאויות משולחות הרסן שלה נגד ראש הממשלה, שלצידו ישבה במשך כשנתיים.