לפני כמה שנים, בעת מסע הבחירות, יצא הליכוד בקמפיין אגרסיבי נגד ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, כמי שהיה אחראי לפינוי האלים בעמונה. היום מתברר שההיסטוריה חוזרת ורק הניצבים מתחלפים. יש אשם אחד ברור בהחלטת בג"ץ וקוראים לו ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא זה שבמשך חודשים ארוכים נתן לשר בגין את הקרדיט לנהל משא ומתן לא מתפשר. הוא זה שבהוראתו נעצרה כל יוזמת חקיקה שהיתה מביאה לפתרון כבר לפני זמן רב ולא ברגע האחרון, כפי שקיבלו השופטים. הוא זה שכעת, לאחר שהודיע בריש גלי כי יכבד את פסיקת בג"ץ, יכול למצוא פתרון ולמנוע עימות ואף שפיכות דמים, שיהיו על אחריותו הבלעדית. המתיישבים הנפלאים, שבינם ובין אלימות המרחק רב, ניסו בכל מחיר להימנע מעימות גם במחיר ויתורים כואבים שנאלצו לעשות בהסכם שחתמו. היתה זו לא אחרת מנשיאת בית המשפט בדימוס, דורית ביניש, שקראה לצדדים להידבר ולהגיע להסכם בדרכי שלום, וכך אכן קרה. כעת נתניהו ובגין בשעת מבחן ועליהם להוכיח שממשלת הליכוד לא מחפשת עימותים מיותרים עם מי ששלח אותה לשלטון. או שיביאו את ההסכם בפני הרכב מורחב של בג"ץ במטרה לשנות את ההחלטה האומללה הזאת או שיפסיקו לחסום את יוזמת החקיקה הקרויה חוק מגרון. ושאלה קטנה לשלום עכשיו: מי הם אותם בעלים חוקיים שיזכו ליהנות מהקרקע אחרי שיגורשו המשפחות? הרי עד כה כל ערבי שניסה להוכיח בעלות בביהמ"ש נזרק בבושת פנים. אולי בשלוש שנים וחצי היו מוצאים. אבל רק אולי.
