קל להאשים, קשה מול העובדות

חיילי צה"ל אינם אחראים למותו של זיאד אבו עין, השר לענייני התנחלויות שהיה אחראי גם למאבק בגדר הביטחון. אחרי ככלות הכל, דו"ח הנתיחה שלאחר המוות, שנעשה בשיתוף נציגים מישראל, הרשות הפלשתינית וירדן, קבע כי הוא מת מהתקף לב שהיה עלול להיגרם מלחץ. הנתיחה נעשתה לא באבו כביר וגם לא בחו"ל, אלא במכון הפתולוגי באבו דיס. לאחר מכן התברר כי אבו עין היה מעשן כבד וסבל בעבר מאוטם בליבו. הדבר צוין במפורש בדו"ח, הנחשב אובייקטיבי על פי כל קנה מידה.

כל זה לא הפריע לפלשתינים להמשיך להאשים את ישראל באחריות למותו של מי שרצח שני ישראלים ב־1979 ושוחרר לאחר ארבע שנים בלבד בכלא. זמן קצר לאחר שאבו עין התעמת עם חיילי צה"ל אמרו הפלשתינים כי הוא "נהרג בשל פגיעה של קת רובה בחזהו". העובדה כי לא היו דברים מעולם לא תפריע לנציגים פלשתינים לתאר שקר נוסף במסכת השקרים שהם מפיצים זה שנים.

• • •

ואין ספק באשר לדבר נוסף: חלק מההנהגה הפלשתינית מלבה את האלימות ואת ההסתה פעם אחר פעם, בלי להבין את גודל הנזק שנעשה לא רק לישראלים, כי אם גם לפלשתינים עצמם. כך, למשל, בחודש שעבר שם קץ לחייו נהג אגד יוסף חסן ראמוני, ערבי תושב מזרח ירושלים. נתיחת הגופה העלתה כי הוא התאבד, לאחר שלא נמצאו עליה כל סימני אלימות, וחקירת משטרה העלתה כי אין חשד לפלילים. פתולוג פלשתיני קבע מסקנות הפוכות, אך לא היה מוכן להגיב לשאלות עיתונאים מישראל. הדבר מלמד על דפוס פעולה שכל תכליתו שקר והונאה, וזאת משום שאם יש הוכחות אותנטיות, אין טעם להסתירן. מכל מקום, הדבר הוביל להתפרעויות ולהפרות סדר בירושלים, לשביתה במקומות מסוימים ולהתפטרות של נהגים ערבים, שלא רק חשו מאוימים מנוסעים יהודים, אלא גם מאחיהם במזרח העיר. ומי בעיקר סובל מכך בסופו של דבר? הפלשתינים עצמם.

גם על כך אין ספק: בלא מעט מקרים של אירועים המכונים "תג מחיר", ההאשמות נגד ישראלים מתבררות כמופרכות. כך, למשל, לפני כחודש נשרף מסגד בכפר אל־מועייר שבשומרון. הפלשתינים האשימו כמובן את המתיישבים ביו"ש, אך בשבוע שעבר התברר כי אותם פלשתינים שיבשו את החקירה והזיזו תנור שגרם לשריפת המסגד.

ראוי לומר עם יד על הלב: יש ישראלים שמתנהגים בצורה מעוררת שאט נפש. די אם ניקח את הרצח המתועב והמזעזע של מוחמד אבו ח'דיר ופעולות תג מחיר, שמאחוריהם אכן עומדים יהודים. אלא שרוב הישראלים מוקיעים בחריפות את ההתנהגות הזאת, בעוד הפלשתינים מעודדים פגיעה בחפים מפשע. יתרה מזו, ישראל מדינה דמוקרטית שבה הכל - אבל הכל - נתון לביקורת, וחופש המידע הבלתי מוגבל מאפשר לנו להעמיד בצל כל דבר שנראה לנו מופרך. אנו יכולים להשיג הוכחות לכך, בעוד בצד הפלשתיני שקר הוא נורמה, ולא רק בהקשר הקונפליקט הערבי־ישראלי.

זהו, אם כן, אחד ההבדלים בינינו לבין הפלשתינים: אנו בוחרים בביקורת עצמית, וטוב שכך.