ב"ידיעות" כל הימין "קיצוני"
נדמה שלא היתה פעם בעשורים האחרונים בתולדות הליכוד ש"ידיעות" וסייעניו לא הוסיפו את התואר "קיצוני" לרשימת חבריה, שלא לדבר על המפלגות מימין לה. כולם "קיצוניים" בעיניהם. פעם גם לימור לבנת, גדעון סער ואפילו משה כחלון היו "קיצוניים". והנה, נשלפה המילה שחשבנו שפסה מן השיח - "פייגלינים". הכללה היא נשק ידוע של השמאל. אבל פייגלין הרבה יותר דמוקרט מחבורת הסובייטים הממוקמת ברחוב מוזס.
אוי אוי אוי, "הליכוד החדש: ימני יותר, קיצוני יותר" זעקה הכותרת. מי אומר זאת? העיתון שבמשך שנתיים מריץ את אביגדור ליברמן בתפקיד שמעון פרס החדש. רק לפני שבועיים יצא "ידיעות" בכותרת חללית על "תוכנית השלום" של ליברמן, אשר "בשל להיות ראש ממשלה".
לא כאן המקום לבחון את התוכנית המדינית של ליברמן, אבל כן יש לבחון את הצביעות של "ידיעות" ושתיקת הדגים של כותביו. מסתבר שקיצוניות היא עניין יחסי. אומר במפורש: לוּ בנימין נתניהו הציג תוכנית כזאת, היתה התקשורת ובראשה "ידיעות" צולבת אותו אפילו יותר מהסיקור השערורייתי כעת. אבל ליברמן נתפס כמי שיכול לפגוע בנתניהו, ולכן השאר נסלח לו.
ובכן, שימו לב כיצד הגניב "ידיעות" את רעיון הטרנספר המשוקץ, מבלי לעורר ביקורת. הנה ציטוט מהתוכנית המדינית של ליברמן כפי שהובאה ב"סקופ" בלעדי שם: "כמו כן, הוא יאפשר לערבים ממקומות אחרים בישראל, כיפו ועכו, שחשים חלק מהעם הפלשתיני, לפתור את בעיית הדואליות ו'פיצול האישיות' שממנו הם סובלים. על ישראל אף לעודד אותם לכך, באמצעות מערכת תמריצים כלכליים".
שחור על גבי עיתון: שמעון פרס החדש, כלומר ליברמן, מציע טרנספר בהסכמה לערביי יפו ועכו. ואמות הספים לא נעו. רזי ברקאי לא פתח משדר בנושא, קרן נויבך לא התרעמה, וכמובן לא נחום ברנע או סימה קדמון שיודעים לצלוב כל מי שמימין להם - כלומר את רוב העם. ואחרי זה הם מעזים לדבר על כך שהליכוד "קיצוני". אין גבול לצביעות.
"זה לא הליכוד של מנחם בגין" התבכיינה הכותרת. התרגשתי. "ידיעות" דואג לליכוד ולערכיו. עשורים רבים התייחס השמאל (ובכירי כותבי "ידיעות" בתוכו) למנחם בגין כאל אחרון המצורעים והדביק לו כינויי גנאי נוראים ביותר, חמורים מאלה המודבקים כיום לאנשי הליכוד. היום מתרפקים על זכרו. כשקראתי את תוכנית הטרנספר הבנתי: מבחינת "ידיעות", אביגדור ליברמן הוא המחליף של מנחם בגין. אהה.
ברי לכל ש"ידיעות" וחלקים בתקשורת התגייסו לזרוע דמורליזציה וייאוש בקרב המחנה הלאומי ולסכסך בין מרכיביו. אל תאמינו להם. המחנה הלאומי, השמרנים והימין, חזקים. לא לחינם מכריזות מפלגות השמאל על עצמן כמפלגות "מרכז", מונח סתמי שנועד להסוות את מצען המדיני. שבענו די מפירות אוסלו, ההתנתקות, תהליך השלום והמצאות מדיניות נוספות. לא תודה, אנחנו לא רעבים.
לימין יש עתה שלושה חודשי עבודה, לא רק לשכנע את העם אלא גם להתגבר על השטף הסובייטי של התקשורת והמוני הפוליטיקאים לשעבר, בהווה ושלעתיד, המשווקים סיסמה עלובה אחת: "רק לא ביבי". לא נתניהו עומד פה על הפרק אלא השקפת עולם רחבה, שונה מזו של לבני, בוז'י ולפיד. לשם צריך לקחת את הדיון הפוליטי בבחירות הללו, מקום ש"ידיעות" וחבר סייעניו אינם מעוניינים להגיע אליו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו