מה נשתנה גבי אשכנזי מאהוד ברק לפי טיוטת הדו"ח של מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, אשר פרטיה אסורים לפי שעה לפרסום? הרמטכ"ל לשעבר נהג בפרשת הרפז כאדם אשר חצה צומת באור אדום ופגע בעובר אורח, ואילו שר הביטחון חנה עם מכוניתו על המדרכה. זו היחסיות, גם אם מחנהו של אשכנזי, על תומכיו הנפוצים בכל שדרות הממסד, ניסו לגמד אמש את האמת על מה שנכתב בעניינו ב-194 עמודי הדו"ח. אסור לפרסם מה נאמר בטיוטת הדו"ח, אבל ניתן לחזור על מה שכבר הוצג: אשכנזי ניסה להסתיר מהמשטרה את קרבתו לבועז הרפז, שהיתה מעוגנת בכמה וכמה שנים של ידידות; מלשכתו יצא המסמך הכוזב לפרסום בערוץ 2, שטפל עלילה על יואב גלנט כאילו הוא מחברו; אשכנזי הסתיר מהמשטרה את המסמך וקיים קשרים עם הרפז לאחר שנפתחה החקירה; ואפילו פרקליט המדינה משה לדור אישר בראיון עם אילה חסון כי השיחה ביניהם מבית ידידת המשפחה עוררה תהיות חמורות. ארז וינר מסר את המסמך הכוזב לד"ר גבי סיבוני, שהעבירו לפרסום. אם אשכנזי הוסיף לגבות את וינר, כי אז אין מנוס מהמסקנה כי היה שותף - לכל המזער רק בדיעבד - לשימוש הפסול שנעשה בו. בעיקרו של דבר אשכנזי הוא בר מזל שטיוטת הדו"ח אסורה לפי שעה בפרסום, ושופרותיו יכולים להעמיד פנים כאילו מדובר באחריות מאוזנת של כל הצדדים שהשתתפו בקטטה הלאומית. אפילו לפי ערוץ 2, המנסה ככל יכולתו לצייר כמעט תיקו בין האחריות של ברק לבין זו של אשכנזי לשערורייה, אספו בלשכת הרמטכ"ל "חומר מכפיש על שר הביטחון". אין זה רחוק מהכותרת למאמרו של עורך "הארץ" אלוף בן "פוטש בקריה", ומזו של ארי שביט באותו עיתון - "מרד הגנרלים". קודם לכן, מייד לאחר פרסום המסמך הכוזב בערוץ 2, נכתב ב"ישראל היום" כי "ניתן להעריך שמדובר בזיוף, במהלך הגובל ב'מכתבי זינובייב' בעברית". אשכנזי החזיק במסמך זה ולא פצה את פיו כאשר המשטרה נאלצה לפנות לבתי המשפט ולבקשו מהטלוויזיה. לינדנשטראוס העביר את הדו"ח ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין. זה כבר טעה פעם כאשר כתב כי שתי הלשכות - של שר הביטחון ושל אשכנזי - לא היו מעורבות במסמך הרפז המזויף. גם המשטרה טעתה כאשר מיקדה את האחריות להכנת המסמך בבועז הרפז בלבד. חרף העובדה שהיועץ המשפטי והמשטרה הפכו לגורם בעל אינטרסים בהגנה על תפקודם הרפה, יש מקום לראות אם מי מהם ימליץ לחדש את החקירה. זה מה שנחוץ כדי להחזיר לתקנן את הנורמות אשר נרמסו על ידי התנהגותה של לשכת אשכנזי. לחלופין, צריך ברק להקים ועדת חקירה מטעם מערכת הביטחון. החשאיות שכופה החוק על פרסום פרטי הטיוטה מאפשרת למי שאינו מעוניין באמת הפרטנית לומר משהו כמו "כולנו אשמים". לא כך. אולי "כולנו אשמים" משני צידי המתרס, אבל כהבדל אשר הוצג כבר בתחילת הדברים: כמו בין מי שחנה על המדרכה לבין מי שחצה רמזור באור אדום. כל מי שהיה מעורב בכתיבת המסמך ועשה בו שימוש והפיצו בצה"ל במקום להעבירו לידיעת היועץ המשפטי או הפרקליט הצבאי הראשי, ומי שחיפה על מוציאי הדיבה על גלנט - צריך לפשוט מייד את מדיו. כדי להחזיר את הנורמות הישנות והטובות והמנצחות אל מקומן המרכזי, כראוי לצבא איתן.