תיק מורנייה עוד לא נסגר

הנחת העבודה של גורמי הביטחון אמש היתה שמתקפת הטרור הגלובלית לא הסתיימה. ההערכה היא שהאירועים בהודו ובגאורגיה היו חלק ממאמץ רחב יותר, רב-יבשתי ורב-מימדי, שנועד לתת לחיזבאללה ולאיראן הישג משולש: נקמה (חלקית ומאוחרת) על חיסולו של עימאד מורנייה, נקמה (קטנה ולא פרופורציונלית) על חיסול המדענים, והרתעה.

ספק אם אירועי אתמול ענו על המאוויים בטהרן ובביירות. אשת שליח שנפצעה בינוני ומטען שנוטרל בוודאי לא שקולים לסדרת החיסולים שמיוחסת לישראל, מנגנון פיגועי חו"ל של חיזבאללה בראשות טלאל חמיה ימשיך בוודאי לחפש יעדים לפגיעה. די להסתכל על מפת ניסיונות הפיגוע שלו בשנים האחרונות כדי להיות מוטרדים ממידת התעוזה ומעוצמת הפריסה של איראן וגרורותיה: מתאילנד ועד גאורגיה, מאזרבייג'ן ועד הודו, מטורקיה ועד לעומק הג'ונגלים של דרום אמריקה. ועוד לא אמרנו מילה על טורקיה וסיני, ועל יוון, שטרודה בבעיות פנים, וחוששת לחטוף כעת גם סנוקרת ביטחונית בדמות פיגוע ביעד תיירות, שיביא לקריסת הענף היחידי שעוד מכניס כסף לקופתה המדולדלת.

מול שלל הניסיונות האלה עמדה ישראל בהצלחה, עד אתמול. מאז חוסל עימאד מורנייה, שלשום לפני ארבע שנים, סוכלו כל הניסיונות לפגוע בישראל ובישראלים בעולם. פרסומים זרים קשרו את הכתרים למוסד, לרוב בסיוע גורמי הביטחון במדינות המארחות. אפשר להניח שהסיכול הסדרתי הזה גרם לתסכול רב בחיזבאללה, אבל גם למוטיבציה גוברת להוציא לפועל פיגוע ומייד, גם כדי להוכיח לישראל שהיא לא כל-יכולה וגם כדי להוכיח לפעיליו שלו שהם לא נידונו לכישלונות נצח.

בלחץ הזה של פיגוע בכל מחיר בחר חיזבאללה במטרות קלות ערך. אשת שליח לא מאובטחת בדלהי ועובד מקומי, לא ישראלי, בטביליסי. גורמי ביטחון יצאו אמש לשני היעדים כדי לחקור את הפיגועים, ובעיקר כדי ללמוד כיצד הם בוצעו. בשני המקרים חנו הרכבים סמוך לשגרירויות (בגאורגיה בחניון חיצוני פתוח, בהודו בחניון פנימי סגור ומאובטח), עתה ייבדק מי הגיע אליהם וכיצד. האם, כפי שנטען בהודו, באמת מדובר באופנוענים שהצמידו לרכב מטען - שיטה דומה לזו שבה חוסלו המדענים בטהרן - או בדרך אחרת, ובאיזה מטענים מדובר. מבדיקה ראשונה עולה כי מדובר במטענים פשוטים יחסית, שלא דורשים תחכום רב בהרכבה או בהפעלה, ולא סביר שניתן יהיה ללמוד מהם על זהות המבצעים או המשלחים.

מקצת מגורמי הביטחון בישראל סבורים כי המבצעים נמנעו אתמול מפגיעה במטרות מרכזיות יותר כדי להימנע מתגובה בוטה של ישראל. מאז חוסל מורנייה מתחבט חיזבאללה באופי התגובה, בעיקר מחשש שפיגוע גדול מדי (הפלת מטוס או פיצוץ שגרירות על יושביה) יוביל את ישראל להגיב באופן לא פרופורציונלי, עד כדי פתיחת מלחמה נוספת בלבנון. ועדיין, רוב הגורמים סבורים כי למרות החשש הזה, בחר חיזבאללה במטרות שהיו לו זמינות (השגרירים מאובטחים, אישים מרכזיים הוגדרו להימנע מנסיעות לא חיוניות בתקופה הזאת), ולא ניתן ללמוד מכך על המשך הדרך. במילים אחרות: תיק מורנייה ותיק המדענים טרם נסגר מבחינת איראן וחיזבאללה, ברגע שתהיה אפשרות להרוג בכיר ישראלי בהווה או בעבר, איש ביטחון או דיפלומט, ואפילו לפגוע בקבוצת מטיילים, ספק אם מישהו בביירות או בטהרן יירתע מלתת אור ירוק לפעולה.

ההערכה הזאת הובילה אמש את גורמי המקצוע להורות על צעדי אבטחה חסרי תקדים כמעט בכל נציגויות ישראל בעולם. בדיון שכינסו צ', ראש אגף האבטחה בשב"כ, ו-א', ראש חטיבת הביטחון במשרד החוץ, הוחלט להורות לכל השליחים הרשמיים של ישראל בעולם להימנע בימים הקרובים מנסיעה במכוניות שלהם - עד שאלה ייבדקו ויוסר החשש מפני פיגועי מטען נוספים. כדי להימנע מפאניקה הוחלט (לא בלי התלבטויות) לפתוח היום את כל הנציגויות ברחבי העולם, אבל בחלקן צומצמו הסגל ושעות הפעילות, והוגבל היקף הפעילות שיבצעו השליחים מחוץ לנציגויות. הצעדים אופיינו ספציפית לכל מדינה על פי היקף האיומים, ובהתאם לכך הם גם יוסרו בימים הקרובים.

אבל גם אם גל הטרור ייבלם, ונחזור לרגיעה, מתחת לפני השטח הבעבוע יימשך. "המלחמה האפורה" מול פרויקט הגרעין של איראן, שמיוחסת לישראל, תחייב רף גבוה מאוד של צעדי מנע ואבטחה, וגם תיאום עם העולם. לשם יועדה האצבע המאשימה שמיהרו אתמול ראש הממשלה ושר החוץ להפנות לעבר איראן, כמי שכל קצוות החוט מתחברים אצלה לכדי פקעת אחת גדולה ושחורה.

גם אם הדברים נאמרו בלי עדויות של ממש, המטרה ברורה: למקד את האש לאיראן, בפתחה של שנה עצבנית, שבה לכל אירוע, רחוק כקרוב, פוטנציאל להצית אש גדולה, כפי שבוודאי יודע היטב הרמטכ"ל בני גנץ, שסוגר בדיוק היום את שנתו הראשונה בתפקיד בתחושת הדז'ה-וו שמצפון תיפתח הרעה.