חובת המדינה להגן מפני נזקי הזנות

ועדת השרים לענייני חקיקה קיבלה אתמול החלטה חשובה, ויש לקוות כי ההצעה המטילה אחריות פלילית על לקוחות שצורכים שירותי זנות תהפוך במהרה לחוק. כיום הזנות בישראל חוקית, ואפשר לרכוש ולצרוך שירותי מין באופן חופשי. אלא שלחופש הזה יש מחיר, ואת המחיר הזה משלמות נשים העוסקות בזנות. המחיר הוא נזק קשה, שעל קיומו מעידים מחקרים אמפיריים, עדויות של נשים העוסקות בזנות ונתונים רפואיים ומשפטיים.

חלק מנזקים אלו אפשר לראות כסובייקטיביים: כאב נפשי, חשיפה רצופה לאלימות פיזית ומילולית ונזקים אחרים, שהופעתם ועוצמתם תלויות בנסיבות האישיות ובמבנה הנפשי של כל אישה. אליהם מצטרף נזק שאפשר לראותו כאובייקטיבי - מס הקלון החברתי, שהוא מחיר של השפלה קשה. הוא מושת על כל אישה העוסקת בזנות. משמעות הקלון החברתי היא כי "אישה" הופכת ל"זונה", למופחתת כבוד. אישה כזאת לא תוכל לנער מעצמה את זהות ה"זונה" ולחזור לזהות החפה מקלון חברתי. הגיעה העת למהפך תפיסתי, שיעלה למודעות הציבורית את נזקי הזנות ואת חובת המדינה להגן מפניהם.

החברה אינה רשאית להתנער מאחריותה בחסות טיעונים המשמשים חסמים לפני הטיפול בנזקי הזנות - טיעוני ההסכמה והבחירה. מחקרים רבים מסבירים את היעדר הבסיס לגיבוש הסכמה ואת הבחירה התקיפה אצל רוב הנשים בזנות, בכך שנקלעו לעיסוק כקטינות או על רקע של התעללות מינית. כיבוד בחירתן של אותן נשים שאולי בחרו באופן חופשי בזנות ומעוניינות לעסוק בה אינו יכול לשמש טעם מספיק להתרת תופעה שגורמת נזק כה עמוק לכל כך הרבה נשים אחרות. בחירתן של רוב הנשים בזנות מתאפיינת בשורה של כשלים המעוררים ספקות רציניים בנוגע לתוקפה. הניסיון בשבדיה ובמדינות אחרות מלמד כי לאימוץ גישה המכירה בנזקי הזנות ובאחריות הלקוחות לנזק הזה יש סיכויי הצלחה גדולים.

הכותבת היא פרופסור בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה ומחברת הספר “נשים מופקרות", העוסק בהסדרה המשפטית של זנות