על מלחמת הלייקים וגזענות סמויה | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

על מלחמת הלייקים וגזענות סמויה

, עודכן

לאחרונה זירת הפייסבוק שוקקת. טוב, ברור שלא לאחרונה, אלא מדי שעה, אבל ככה זה; בכל פעם נושא אחר עולה לדיון, סטטוס, או תמונה כזו או אחרת. כיאה לאינטרנט ובייחוד לפייסבוק, מה שרלוונטי להיום כבר ממאיס את עצמו למחרת, לפעמים גם לאחר עשר דקות.

הפייסבוק הוא כלי שיווקי. כן, הוא התחיל ככלי חברתי, או בשמו המקורי "רשת חברתית", אבל כיום הפייסבוק הוא כלי שיווקי מהדרגה הבכירה ביותר; דמיינו סידרת טלוויזיה עם פרסומת סמויה (נניח בקבוק שתייה של חברה מסוימת שמונח על השולחן באחת הסצנות), ועכשיו המשילו זאת על כל המערך הזה שנקרא פייסבוק; מילים חודרות מתחת לוורידים, תמונות חודרות לתת מודע, דעות פוליטיות מתקבעות דרך שיר בחרוזים וכו' וכו'.

הפייסבוק הוא כלי שיווקי של קבוצה חברתית כזו או אחרת. שימו לב מה קורה; כל חבר פייסבוק מאשר או מציע חברות למישהו שקרוב לדעותיו, אוהב את אותה מוסיקה, בעל אותם הרגלי צריכה, והנה לכם מעגל פנימי שלא מבקע את עצמו. "פיד" אופייני של בעל פרופיל בפייסבוק מכיל את אותו מעגל חברתי מסוגף וזאת בתוך עצמו (נמשיל זאת לאנשים שמעלים סרטוני "החמישייה הקאמרית" מול אלה של "הקומדי סטור"; כן, המלחמה הזו חזרה בעידן הפייסבוק), ובקיצור, לעיתים ממש רחוקות שמאלני יחזיק במתנחל כאחד מחבריו. אתה לא באמת יודע מה קורה "בצד השני" כי אין צד שני. ואם נניח תביע דעה אחרת? הו! אתה עלול להיות מורחק, כי שלא תטעו - האינטרנט, ובעיקר הפייסבוק והטוויטר, הם רק לכאורה דמוקרטיים, כיום הם כמעט פאשיסטיים.

הנה מקרה שאירע לאחרונה. שוב, יש לומר. תמונות חיילי צה"ל שבהן רואים חיילים מבזים פלשתינים, מכוונים אליהם רובים, הסתובבו ברשת. בעיקר תמונה אחת זיעזעה; חייל צה"ל דורך על ילדה, עם כל המסביב; נעלי צבא כבדות, ילדה חסרת אונים, רובה מכוון על פניה, אמא שתופסת את הראש וכו'. אבל מה, במלחמה כמו במלחמה (או יותר נכון; באינטרנט כמו באינטרנט) הדברים הוכחו כלא כנכונים; התמונה מבוימת וצולמה בסוריה; הרובה הוא קלצ'ניקוב AK-47 שנמצא בשימוש די מודחק בצה"ל, ולא רואים את ראשו של החייל, אבל היי! אנחנו כבר שבויים בשכנוע העצמי שחיילנו לא מוסריים עד שאנו ממשיכים לפטפט את אמרותיהם של אנשי העולם הנאורים. אבל לא אנשי העולם מעניינים אותי במקרה הנ"ל, אלא אלו שכאן, חברינו לחיים הווירטואליים. למרבה האירוניה, עצם האמונה האוטומטית כי התמונות אכן אמיתיות יוצרת אירוניה עצמית כמעט גזענית; הם לא חושבים שייתכן שביכולתו של ה"אויב" לביים תמונות או לדעת לעבוד עם תוכנת פוטושופ.

מה זה אומר עליהם? מי צוחק על מי כאן-

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר