חופש היצירה - בתנאי שמדובר בשמאל

עמיר בניון הוא יוצר וזמר מחאה. שיריו הנפלאים "עומד בשער", "התנערי", "תודה" ו"יש לי חלום", הם ביטוי מוסיקלי נאצל ורגיש להוויית החיים שלנו במדינת ישראל. מוסיקה השופעת ונובעת מתוך עמקי ההוויה היהודית־ישראלית, שירת נשמה במיטבה.

ישראל היא הדמוקרטיה היחידה בעולם שבה הרוב צריך להיאבק על חופש הביטוי והיצירה שלו. קבוצת שוליים שמאלנית קטנה השתלטה על מרחב הביטוי הציבורי וכבר עשרות בשנים מדכאת, פוגעת וסותמת פיות. חרב הצנזורה שלהם מונפת על אנשי ימין, חרדים, מתנחלים, מזרחים ועל כל מי שלא חושב כמותם. לצערי רבים התרגלו לחשוב כי הכישרון היצירתי והאמנות התרכזו בשמאל וכל האחרים חסרי תרבות ומשוללי הבנה. הם לא הפנימו כי הקומיסרים של התרבות העלימו את היצירות שלא לרוחם.

רבים באקדמיה הישראלית, בעיקר במדעי הרוח והחברה, ובכירי התרבות מטעם עצמם גילו כי כדי לקבל הכרה בינלאומית ולזכות בפרסים צריך בכל יצירה וראיון לתקוף את מדינת ישראל ולהציג אותה כמדינת אפרטהייד ואת צה"ל כצבא כיבוש. ככל שההצגה קיצונית יותר הסיכוי לזכות בפרס גבוה יותר. יצירות חסרות ערך אמיתי קיבלו חשיפה בינלאומית אדירה רק מתוך מניעים אנטישמיים של שופטי הפרסים. אמנים, אנשי קולנוע, משוררים וסופרים הפכו להיות כלי שרת בידי שונאי ישראל.

השמאל שיכנע אותנו במשך שנים ארוכות שיש להבדיל בין היוצר לבין היצירה. הנאורים התחילו בכך סביב השמעת יצירותיו של וגנר מאבות הנאציזם. ליצירה, לדעתם, יש ערך משלה מבלי התחשבות בדעותיו של היוצר. הכל טוב ויפה עד שהדברים אמורים בעמיר בניון שאמור לשיר שני שירים בטקס בבית הנשיא, בעניינו לא מבדילים בין היוצר ליצירתו.

איני רוצה להתווכח עם נשיא המדינה. אולם אני רוצה שיבטיח לנו את אמינות העיקרון. שבבית הנשיא בכל תקופת כהונתו לא יופיעו אמנים, יוצרים ומקבלי פרסים שמבזים ופוגעים באחדות החברה הישראלית וערכיה, משסים קבוצות בתוכה ופוגעים בביטחונה. אם כך יהיה אז המחיר האישי ששילם עמיר בניון יהיה תיקון גדול לקראת בואו של העומד בשער.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!