חוק הלאום: תשובה ניצחת לפוסט־ציונות

עוד לפני שיאושר סופית או לא, ניתן לציין בצער שהשיח סביב חוק הלאום מעיד על ניצחון מדאיג של הפוסט־ציונות בקרב על התודעה.

ההכרזה על הקמת המדינה עסקה ב"...הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל ...בתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית". לכל עם זכות טבעית למדינה עצמאית במולדתו. הזכות ההיסטורית היא זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל. חלקה הראשון של מגילת העצמאות הוא הרחבה והבהרה של שתי הזכויות הנותנות את התוקף להכרזה. כל אלה לא הפריעו כהוא זה למנסחי המגילה ולחותמיה להוסיף את המחויבות להבטיח "שוויון זכויות אזרחי ומדיני (כלומר פוליטי - הזכות לבחור ולהיבחר) גמור לכל תושביה, ללא הבדל דת, גזע ומין".

אין כל סתירה ואף לא צל צילה של סתירה בין היותה של ישראל מדינת לאום של העם היהודי לבין היותה דמוקרטיה ליברלית, המעניקה שוויון זכויות אוניברסלי לכל אזרחיה. כמדינה דמוקרטית, כל אזרחיה נהנים מזכויות הפרט ללא הבחנה. כמדינת לאום, היא נועדה לממש את מאווייו הקולקטיביים של העם היהודי - לא רק הבטחת זכותו של כל יהודי בעולם לעלות לישראל ולקבל את אזרחותה, אלא פעולה אקטיבית למען עליית היהודים לארץ ישראל ויישוב הארץ ביהודים, אחריות של המדינה לכל יהודי הגולה, סמלי המדינה הם סמלים יהודיים וכד'.

חוקי היסוד של מדינת ישראל - ובראש ובראשונה חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק - הם חוקים אוניברסליים המעגנים את זכויות האדם והאזרח ללא אפליה. באיחור אופנתי קל של 66 שנים, מוצע לעגן

סוף סוף בחוק את היותה של ישראל מדינה יהודית. מן הראוי היה שיתגבש קונצנזוס לאומי סביב החוק, ומשום מה הוא מעורר התנגדות, שאין לה כל הצדקה.

אילו החוק היה עולה לדיון לפני 20 שנה, הוא היה נתמך מן הקצה אל הקצה. ייתכן שהסיבה לכך שהוא לא חוקק היתה היותו מובן מאליו. מה קרה מאז? קמפיין של שטיפת מוח פוסט־ציונית, שהציגה סתירה כביכול בין מדינת לאום יהודית ומדינה דמוקרטית. היעדר סתירה בין השניים מובן מאליו בכל מדינת לאום דמוקרטית בעולם, ורק כאשר מדובר במדינה היהודית מוטל בכך ספק.

כאשר אני מדבר על ניצחון תודעתי של שטיפת המוח הפוסט־ציונית, אין כוונתי לכך שרוב הציבור מקבל את הטענה שמדינה יהודית ודמוקרטית היא אוקסימורון, אלא שטענת הכזב הזו קנתה שביתה בלב השיח הציבורי, והפכה לנקודת התייחסות של כל השותפים בו. גם מי שאינם מקבלים את טענת הסתירה, אך טוענים שיש לאזן בין היותה יהודית ודמוקרטית, בוחנים בחשדנות כל אמירה בדבר יהדותה של המדינה ומבקשים את האיזון הקדוש עם אמירה מקבילה בדבר היותה דמוקרטית - מושפעים מאוד מטענת הכזב.

השפעתו המזיקה של השיח הפוסט־ציוני מעידה על הצורך החיוני בחקיקת חוק יסוד ישראל כמדינת הלאום היהודית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו