טורס דל-פיינה הוא מקום מרהיב. צוקי הגרניט המחודדים, בעלי החיים הייחודיים וקרחוני הענק הגולשים מההרים אל אגמים בגוני טורקיז - כולם הפכו את הביקור במקום המבודד לאחד מרגעי השיא של הטיול בדרום אמריקה. ואכן, בשנים האחרונות הפכה שמורת הטבע המבודדת בקצה הדרומי של פטגוניה אבן שואבת להמוני תרמילאים ישראלים. צליל העברית הפך בפינה רחוקה זו לשגור כל כך, עד שפעמים רבות אנשי רשות הפארקים של צ'ילה מנסחים את השלטים במקום בספרדית, באנגלית ובעברית - "שלוש השפות הבינלאומיות", כפי שאמר לי פעם בחיוך אחד העובדים בשמורה. אולם לא רק ישראלים גילו את קסמו של האתר. מטיילים מכל רחבי העולם מגיעים למקום כשהם מצוידים בנעליים גבוהות ובתיקי גב עמוסים, מוכנים לכבוש את הדרכים המרהיבות. הרשויות הצ'יליאניות, מצידן, פועלות במרץ על מנת להכיל את מספר המבקרים הגדל במקום והאתר כולו מאופיין ברמת תחזוקה גבוהה: השבילים מסומנים, אתרי המחנאות משולטים ומתוחזקים ואפילו קיימות בקתות יער מאוישות, אם מתחשק לוותר על שק השינה או לברוח ממזג האוויר הקשה. עם זאת, שמורת טורס דל-פיינה מזכירה למבקר בה כל העת כי במקומות מסוימים, האדם משחק תפקיד משני בלבד: גם בעונת התיירות הקצרה, בשיאו של הקיץ הדרומי, עלול האקלים של המקום להפתיע ברוחות אדירות או בסופות שלגים. חריגה מכללי הביקור באתר רגיש שכזה עלולה להוביל לאסון - ואכן, הפעם היה די במדורה אחת בלבד שהודלקה מחוץ לשטחים המותרים, כך על פי הפרסומים האחרונים, כדי לגרום לשריפת ענק. הנזק האקולוגי והכלכלי שגרמה האש הוא בוודאי אדיר, אולם השמורה תשתקם. כך אירע גם לאחר שריפת הענק הקודמת, ב-2005, שהגורם לה היה רשלנותו של תייר מצ'כיה. באסון הקודם עלו באש כ-140 אלף דונמים, ובתמורה הממשלה בפראג התחייבה לשאת בעלויות השיקום. כולנו תקווה כי אין ממש בידיעות שתייר ישראלי הוא האחראי ברשלנותו לנזקי השריפה הנוכחית, אולם אם יתברר שכך אכן היה - התקדים שהציבה צ'כיה עשוי להוביל למצב שבו ישראל תעמוד בפני רמת ציפיות דומה.
