"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אסור להפוך את הסדר הקיים בביטחון

,עודכן

לפני כשנה התנהל דיון ציבורי בדבר הסכנה הנשקפת בעקבות ריבוי כלי הנשק ברחובות בשל כמה מקרי רצח. השר לביטחון הפנים קרא אז לצמצום מספר כלי הנשק, ואף יצאה ממשרדו הנחיה תקיפה כי המאבטחים יפקידו את נשקם בתום יום העבודה כך שלא יישאו אותו הביתה. ועדת הפנים של הכנסת ניהלה אז אינספור דיונים, עמותות שונות דרשו החמרה בנושא והתקשורת תמכה בדרישה לצמצום מספר כלי הנשק ברחובות המדינה. אך האם סיימנו לאסוף את אלפי כלי הנשק מידיהם של עבריינים ובלתי כשירים? התשובה היא לא.

בימים האחרונים אנו עדים לאמירות הפוכות בנושא כלי הנשק ולשינוי מדיניות המשרד לביטחון הפנים, ובכללן הודעה כי הנחיות הפקדת הנשק של המאבטחים בסוף המשמרת בטלות. יתר על כן, מדיניות המשרד כעת היא הקלה במתן רישיונות נשק. אכן, אנו עוברים תקופה לא פשוטה, אך באותה נשימה אנו צריכים לשאול את השאלות הנוקבות ולתבוע תשובות ברורות מאלה המופקדים על ביטחון הפנים במדינה.

כיצד מדיניות ביטחונית יכולה להיות כל כך לא סדורה ולא עקבית? כיצד יצאה הנחיה לאסוף כלי נשק, ומייד יוצאת הנחיה סותרת מאותו שר? האם ההחלטות במשרדי הממשלה נשענות על הערכות מודיעין או שהן נתונות למצב רוחו של השר התורן? אבל השאלה הנוקבת והחשובה מכולן היא כיצד המשרד לביטחון הפנים אינו נותן את המענה הביטחוני הנדרש לתושבי מדינת ישראל? כיצד זה שהפתרון המוצע למצב הביטחוני נשען על העברת האחריות לידי האזרחים? וכיצד חרף התהליכים הקיצוניים שחלים במזרח התיכון, מדינת ישראל מופתעת בכל פעם מחדש?

ביטחון הפנים צריך לעבור תהליך יסודי של שיקום ובנייה מחדש, והממשלה צריכה לקבל החלטה אסטרטגית כי יש לחזק את משטרת ישראל באופן מרחיק לכת וכי יש לבצע מהפכה של ממש בתוך שנים ספורות באיכות כוח האדם ובהיקפו. ביטחונה של מדינה לא יכול ולא צריך להישען על כלי הנשק האזרחיים שפזורים ברחובותיה. החלטה זו קובעת בעצם כי גם ביטחוננו האישי מופרט, וכי מי שחפץ ביותר ביטחון אישי צריך למהר ולרכוש נשק.

כבר שנים שהשלטון המקומי דורש בכל דיון אפשרי כי אבטחת מוסדות חינוך תוכר כעבודה מועדפת, וכך לוחמים יוצאי צבא יעניקו לילדינו יותר ביטחון - אני קורא לרה"מ לקבל החלטה על מימוש מיידי של דרישה לגיטימית זו. עוצמתה של מדינה נאורה נמדדת בהחלטה הפוכה; פחות כלי נשק אזרחיים פזורים ויותר ביטחון אישי שמוענק על ידי המדינה עצמה, שכן בדמוקרטיה הגוף היחיד שצריכה לעמוד לו הזכות והרשות להפעיל כוח על מנת לשמור על החוק והסדר, הוא המשטרה.

הכותב הוא ראש מועצת בית אריה ויו"רועדת הביטחון במרכז השלטון המקומי

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר