מאחורי הקַלָּעִים: נבחרים בלי נבחרות

1. רק שחקן אחד מאלה שיעלו (אולי) לפרקט בלימוז' זכה להופיע השנה בנבחרת צרפת או בנבחרת ישראל. מצד אחד תעמוד אלופת המדינה שזכתה ביורובאסקט, ומצד שני אלופת היורוליג בכבודה ובעצמה, ובכל זאת - הייצוג הלאומי שלהן שואף לאפס.

בנבחרת הטריקולור, שהוכתרה אשתקד לאלופת אירופה וגרפה לאחרונה את מדליית הארד באליפות העולם, לא היה אפילו נציג אחד מלימוז'. ומכבי ת"א? יוגב אוחיון היה פצוע בקיץ, גיא פניני פצוע עכשיו, אלכס טיוס הבריז, ויוצא הדופן שנותר בנבחרת הוא דווקא ג'ייק כהן.

הכדורסל הצרפתי הוא תופעה. הנבחרת הפכה לאימפריה משגשגת וליצרנית שחקני האן.בי.אי מספר 1 ביבשת, ובגיזרת המועדונים נותרה שממה. כמו בווגאס - מה שקורה בצרפת, נשאר בצרפת.

קבוצה מארץ הבגט לא זכתה בגביע אירופה מאז 1993; כף רגלה של אף אחת לא דרכה בפיינל פור מאז 1997; אפילו לטופ 16 לא הגיעו צרפתים מאז 2007. מכבי ת"א הפסידה בפעם האחרונה למועדון מהטריקולור לפני 15 שנים, ועומדת מאז על 15 מ־15.

10 השלשות שקלע אנדרו גאודלוק בשבוע שעבר, בניצחונה של פנרבחצ'ה הטורקית במינכן, הפכו לשיא כל הזמנים ביורוליג. 13 זריקות הספיקו לו כדי להגיע לשם, והוא עקף את סאוליוס שטומברגאס, מירזה טלטוביץ' ותומאס קלאטי, שכל אחד ניפק בתורו תשע צליפות.

הערב מגיע מלך הסלים למילאנו, ושמו כיכב, מן הסתם, בתדריכי הווידאו של האיטלקים. אבל ניסיון העבר מלמד כי לא בטוח שהוא האיש שצריך לעצור.

השיאנים הקודמים קרסו בשבוע שאחרי תצוגות התכלית: קלאטי פגע ב־0 מ־3 לשלוש, טלטוביץ' נתקע על 0 מ־2 ושטומברגאס אפילו לא העז לזרוק. האם גאודלוק ישחיל קליעה אחת לפחות, ולו רק כדי להוכיח שהוא על־אנושי?