הצעה לסדר היום: חברות הכנסת יעלו לדוכן לפי סדר האלף-בית ויפצחו בשיר, ומצלמת הטלוויזיה תלכוד את הנציגים החרדים קופצים ממקומם כנשוכי נחש ונמלטים מהאולם. לבל יחטאו חלילה בהאזנה לשירת נשים. אין אמצעי מוחשי יותר להביא לתודעת כלל הציבור - ובעיקר הדתיים הסבירים - את הטירוף שאחז ברבניהם. הדעת מסרבת להאמין כי רב כאלי סדן מהיישוב עלי עודד את חניכיו להימנע מהאזנה להרצאה בכנסת מפני שהדוברת היתה אישה. קשה מזה להאמין כי הסביר שאילו ידע כי מדובר במנהלת מבוגרת היה מאשר להאזין לה, אבל לא למרצה צעירה. לאן זה יתגלגל? האם גם המרצה באוניברסיטה תוחרם אלא אם כן עברה רף גיל מסוים? למשל, 50 או 60- יש לומר בבירור, שאיש אינו מתכוון להתערב באורח החיים בשכונת מאה שערים בירושלים וברחובות הצרים בבני ברק. גם אין לאסור על החרדים להרחיב את יריעתם. יבואו ויתגוררו ברמת אביב, והעתיד יוכיח מי השפיע על מי, וכל תוצאה תתקבל בכבוד הדדי. אך אני תוהה מה חושבים לעצמם ידידיי "האחים הכתומים" בהתנחלויות? אילו נשים וגברים צעירים הם מבקשים לגדל ולחנך ברבע הראשון של המאה ה-21? נער בן 16, שייאסר עליו להאזין לקולה של אישה ואפילו להרצאתה, עלול לסיים פרק זה בחייו מבויש ומבוהל על מפתן מרפאתו של הפסיכיאטר. אפשר גם כי ימצא עצמו בתחנת המשטרה בהגיבו בהתפרצות אלימה כלפי נשים כאנטיתזה לחינוך הפוריטני של רבו. העולם שיתייצב בפניו בצאתו מהישיבה האטומה יאיים עליו ועלול להביאו לכלל שיתוק. לעולם לא הייתי מפקיד, בעצם מפקיר, נכד בגיל העשרה בידי רב שיאסור עליו להאזין להרצאת אישה צעירה מחשש פן יבולע לו; שמא ייזרק לחיים תמים מדי או אפל מדי, שני סוגים של נכות השמורה לנער לרעתו. לא מדובר בחינוך להפקרות, למתירנות, להוללות. מדובר בשמחת הנעורים שבה גדלו בתנועת בני עקיבא זבולון המר וזבולון אורלב, חנן פורת ואלעזר שטרן. זה געגוע לימים שבהם נבחרה אישה בסיעת המפד"ל בכנסת. אך אם רוצה המשפחה הדתית-לאומית השכיחה לגדל בביתה נזירים ולא רק מיין, זו זכותה. אין חוק שיאסור זאת עליה אלא רק עצה והמלצה להימנע מכך. הכל בתנאי שהמגבלות האלה יהיו ברוח מה שהדתיים נוהגים לומר על נשים - "כבודה של בת מלך פנימה". אצלם בבית ובשכונה המוגדרת היטב - בבקשה, אם כי במנוד ראש. אבל בראש חוצות? לא ולא.
