למצרים יש היום שלושה כוחות - לא שווים - השולטים במדינה: הצבא שהחליט בסבב האלימות הנוכחי להפגין כוח מופרז, האחים המוסלמים המפגינים כוח בקלפיות וצעירי תחריר החילונים, השואפים בכנות לדמוקרטיה, שכל שנותר להם היום הוא לרדת לרחוב ולהפגין - פעם בדרישה לפרק את המועצה הצבאית ופעם לפטר את ראש הממשלה. בזמן שתוניסיה ציינה אתמול בחגיגיות שנה למהפכה ולתחילת "אביב העמים הערבי", התווספו במצרים קורבנות חדשים למהפכת תחריר. הצעירים שירדו שוב לרחוב מתוסכלים: במקום צבא הם קיבלו צבא ואחים מוסלמים. בשתי החזיתות הם חוטפים: בכיכר תחריר הצבא לא מנסה אפילו להפגין מתינות, ואילו בקלפיות המחנה הליברלי חוטף סטירות מהפלג הדתי. ההפגנות הפכו היום לחלק בלתי נפרד מהנוף הפוליטי של מצרים. זה יהיה עד אשר נשיא חזק יקבל מהצבא את המושכות. נשיא שיידע למצוא את האיזון הנכון בפרלמנט עם רוב איסלאמי ושמכיר בחשיבותו ובכוחו של הצבא. עד אז ימשיכו הצעירים, יש שבאומץ רב ואחרים בתמימות - להפגין. כבר במהומות נובמבר, שקדמו לסבב הבחירות הראשון, דרשו הצעירים את פיטוריו של ראש הממשלה החדש כמאל גנזורי. משימה כמעט בלתי אפשרית, מאחר שגנזורי מסמל את רצונו של הצבא להשיב את הסדר למדינה, גם על חשבון הפגנת אלימות. מאז 18 ימי מהפכת תחריר בחודשים ינואר-פברואר ראינו כמה סבבי אלימות. יש להניח שזה אינו הסבב האחרון. הגענו לשלב שבו הצדדים מסירים את המסיכות: הצבא יתחיל לנהוג באופן קשוח יותר ויותר, המוסלמים ימשיכו לנצל זאת כדי לחבל במעמדו והצעירים החילונים ימשיכו לחטוף. הצבא מינה ועדה מייעצת הכוללת כ-30 אזרחים ידועים ופוליטיקאים רמי דרג, שאמורים להעניק למועצה הצבאית פנים אזרחיות. אחד מהם הוא המועמד לנשיאות עמרו מוסא, שפרש מהוועדה בעקבות אירועי סוף השבוע. והוא אינו היחיד. נגמר שלב המשחקים. המלחמה היא על כוח, והכוחות אינם שווים.
כוחות לא שווים
בועז ביסמוט
כיהן כעורך הראשי של "ישראל היום" מ-2017 ועד ינואר 2022. החל את דרכו העיתונאית ב-1983 בעיתון מעריב ככתב ספורט, ובתפקידי כתיבה ועריכה במדור הכלכלה. בהמשך שימש שליח מעריב בפריז. בשנים 2004-1990 היה שליח ידיעות אחרונות בפריז. ב-2008 הצטרף ל"ישראל היום", ושימש עורך חדשות החוץ ופרשן. במהלך השנים דיווח ממדינות רבות שעימן אין לישראל יחסים דיפלומטיים, ובהן איראן, סוריה, תוניסיה, לוב, תימן ועיראק. ב-1993 ביקר ברפובליקה האסלאמית של איראן, והיה לעיתונאי הישראלי הראשון שביקר במדינה מאז ההפיכה ב-1979. במהלך ביקורו בעיראק ב-2003, נעצר על ידי הכוחות האמריקניים בחשד לריגול, והוא הוחזק במעצר. כיהן כשגריר ישראל במאוריטניה בשנים 2008-2004. ב-2012 יצא ספרו "עובר כל גבול", העוסק בביקוריו במדינות מוסלמיות ובמפגשיו עם מנהיגיהן. בעל שני תוארי מוסמך מאוניברסיטת סורבון שבפריז. נשוי בשלישית ואב לארבעה. אוהד שרוף של ליברפול.
