תיקון דמוקרטי חשוב

אחד ממפעליו החשובים של הפיזיקאי והמתמטיקאי הבריטי אייזיק ניוטון היה ניסוחם של שלושת חוקי תנועת הגופים, שהם היסוד לפיזיקה המכנית. לחוקים אלו יש לא רק משמעות פיזית. אפשר להבין ולהסביר באמצעותם גם תופעות פוליטיות, חברתיות ומשפטיות.

הנה, למשל, החוק השלישי הידוע בשמו "חוק הפעולה והתגובה". לפי החוק, כאשר גוף מפעיל כוח לכיוון אחד, אותו כוח מופעל נגדו בכיוון ההפוך. אותו דבר קורה כאשר בוחנים את "מתקפת החוקים" שהתרגשה לאחרונה על ישראל. התגובה של החוגים הפוליטיים מהשמאל היא הפעלת כוח נגדי - ריבוי טענות וצעקות על כך שהחוקים נועדו למוטט את הדמוקרטיה.

לא תהיה זו הפרזה לקבוע כי רובם של האזרחים בישראל אוחזים בהשקפת עולם ימנית. את הראייה המובהקת לכך אפשר למצוא בהרכבה של הקואליציה שמייצגת את מגוון הדעות בעם על פי כללי המשחק הדמוקרטי.

אלא שבישראל קורה דבר משונה. הימין נבחר לשלטון, אך לשיטת חוגים מסוימים בתקשורת ובגופים חוץ-פרלמנטריים, עליו לקיים את השקפת העולם של השמאל. מדוע? מתוך אמונה כי העם בישראל אינו מפותח דיו כדי לקבל החלטות פוליטיות או שלהבדיל מכמה יחידי סגולה בשמאל הוא לא זכה להיות מאור באורה הנפלא של הנאורות. מבחינתם, הימין יכול רק לדשדש בחשכת האמונה העממית והשמרנות המקפיאה, לא לשלוט. הם רואים עצמם כמגדלור מוסרי שתכליתו לתקן את דעתו של העם, ואם צריך גם בכפייה או באמצעות סיוע חיצוני שמגיע בצורת מימון אירופי.

את השורשים לתפיסה מעוותת זו, הפושה בקרב חוגים פוליטיים ותקשורתיים בישראל, יש שימצאו במהפכת השיפוט האקטיביסטי ששידרגה את מעמדו של בית המשפט מהיותו רשות נפרדת ועצמאית שתפקידה להגן על המיעוטים במדינה למעין רשות מחוקקת שהפקיעה את סמכותה של הכנסת לחוקק חוקים שנתפסים ימניים או לאומיים מדי.

יש גם מי שימצאו את זרעי הפורענות הזו בדבריו של יצחק בן-אהרן. התרעומת על הבחירה הפסולה לטעמו במנחם בגין בבחירות של שנת 1977 הביאה אותו להצהיר כי יש להחליף את העם. בין כך ובין כך, אפשר ללמוד כי לא כולם מרוצים מכך שדמוקרטיה עובדת לפעמים גם לטובת היריב הפוליטי.

אלא שדמוקרטיה פירושה שלטון הרוב. אמנם אין הדבר מעניק לרוב סמכות לרדות במיעוט, אך מאידך לא ייתכן כי זכויותיו של המיעוט יעניקו לו חסינות שבשמה הוא הופך להיות עריץ על הרוב. בישראל המיעוט השמאלני שואף לשלוט על הרוב הימני.

וזהו המסר שמציע החוק השלישי של ניוטון. כל "מתקפת החוקים" האחרונה לא נולדה מתוך ריק שלטוני, אלא כתגובה רדיקלית למציאות שבה נדמה כי צד אחד ניסה למתוח את החבל יותר מדי לכיוונו, ולכן נוצר בצד השני הצורך לאזן את המציאות. במדינה דמוקרטית מתוקנת, חובתה של הממשלה לחוקק חוקים בהתאם להשקפת הרוב שבחר בה, ברוח האידיאה הפוליטית השלטת. לא מתוך רצון להתעמר, אלא פשוט משום שזו תכליתה של ממשלה נבחרת: לקיים את המדיניות שלשמה היא נבחרה. גם אם היא אינה לרוחם של אלו שפתאום מצאו עצמם באופוזיציה.