להשית עונש מוות על רוצחים

בספר בראשית נקבע כי "שופך דם האדם - באדם דמו יישפך...", ולא לחינם נקבע כך. עוד בימי קדם, בראשית דברי ימי האנושות, הידהדה הדרישה האולטימטיבית לעונש של מידה כנגד מידה בכל הנוגע לרוצחים.

באינסטינקט הבריא שלהם, שלא התעוות עדיין מתעתועי מחשבות של אינטלקטואלים בדורות מאוחרים, הבינו אנשי קדם שכדי לגדוע ידי רשעים, יש לסלקם מן העולם.

לא כל עבירה מחייבת מידה כנגד מידה. אבל הדברים אמורים בכל הנוגע למיגור רשע אכזרי, ובפרט בכל הנוגע לרוצחי ילדים, כמו הרוצח של בני הזוג פוגל, אודי ורותי, ושלושה מילדיהם (יואב, אלעד והדס) - אמג'ד עוואד, אשר דינו יוכרע מחר בבית הדין הצבאי סאלם בשומרון.

בפרשה הכאובה והאיומה הזו היו מעורבים שני רוצחים. גזר הדין, שניתן בשבוע שעבר, בנוגע לרוצח האחר, שלח אותו לחמישה מאסרי עולם. זו טעות לטעמי. העונש היחיד שאפשר להשית במקרה כזה הוא גזר דין מוות.

יש לזכור כי הרוצחים גרמו לכך שמשפחה שלמה כמעט נמחקה מהעולם. ועוד לא הזכרנו את האופן המזעזע שבו בוצע הרצח, על ידי מגע פיזי קרוב, שיסוף הגרונות בסכינים, בהם גרונה של תינוקת בת שלושה חודשים.

טוב יהיה לצדק ולעולם כולו כי רוצחים שכאלה, עיוותים של החברה האנושית, לא ימשיכו להתקיים בקרבנו.

העונש מהווה גם גורם מרתיע, בייחוד לנוכח האפשרות לעסקאות שבויים עתידיות. אני מכיר את הטיעונים שלפיהם גם גזר דין מוות לא ייצור את אפקט ההרתעה, שהרי ממילא הם מתאבדים והם מוכנים למות למען ביצוע זממם. אך מתוך היכרות עם הנושא אני קובע כי עונש מוות מרתיע גם מרתיע. אותם רוצחים שחדרו ליישובנו עשו הכל כדי להציל את עצמם. הם היו יכולים להמשיך לעבור בעוד בתים, ולפגוע גם בעוברים ושבים, אך הם נמלטו כל עוד נפשם בם אל כפרם הסמוך לאחר שביצעו את זממם. הם לא מתאבדים, הם רוצחים נקלים, ועונש מוות עשוי להרתיע בעתיד טיפוסים שכאלו.

כאחד מתושבי איתמר חשוב לי להבהיר כי אנחנו לא מבקשים נקמה, אנחנו פשוט לא עוסקים בכך.

הצער שלנו הוא עצום, ולצד זאת עלה גם מפלס החרדה מפני עוד אירוע ביטחוני. כשאני עובר סמוך לבית המשפחה, שנשאר עדיין בשיממונו, חוזרות וצפות בראשי התמונות הקשות שראיתי אז, בליל שבת, ליל הרצח והטבח הנורא.

ועם כל זאת, הבחירה שלנו היא לא לתת לפחד לנצח ולדבוק בחיים, ממש כפי שאומרת התורה בפרשת ניצבים: "...החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים..."

מאז איבדנו את משפחת פוגל, נוספו עוד משפחות ליישוב, לישיבה הגבוהה שלנו הצטרפו עוד תלמידים רבים ו"משכן אהוד", בניין הקבע של ישיבתנו, על שם הרב אודי, מוקם והולך סמוך למקום הרצח, בקו ראייה מבתי הכפר שממנו יצאו הרוצחים. זו נקמתנו, ביכולת להמשיך בחיים, וביתר תוקף, כאן באיתמר.

הכותב הוא ראש הישיבה באיתמר והרב הראשי הצבאי לשעבר