מצרים: רפובליקה איסלאמית?

המהומות הנמשכות במצרים זה כשבוע והתפטרות הממשלה האחראית בפני הכת הצבאית השלטת - מחדדות את התובנה כי מצרים הולכת לקראת סוף ידוע מראש: כינון הרפובליקה האיסלאמית של מצרים בחסות מנהיגה הרוחני, השייח' יוסוף אל-קרדאווי.

כפי שכותב שורות אלה צפה לפני חודשים אחדים, עם תום משפטיהם של ראשי משטר הקצינים החופשיים - ומובארק בראשם - יגיע תורה של ההנהגה הצבאית הקיימת. כל מפקדי הצבא המכהנים היום כמנהיגי מצרים מונו לתפקידיהם בידי מובארק. כולם היו שותפים פעילים בניהול המשטר שקרס בראשית 2011. בעיני ההמון, הם חשודים כמי שחותרים להשליט את משטר מובארק ללא הנשיא המודח, אך תוך המשך דרכו.

לחשש יש על מה לסמוך. מתווה המעבר לשלטון דמוקרטי, שאותו הציגו מפקדי הצבא בפני בני עמם, כולל בחירות לפרלמנט בשבוע הבא, אשר בתומן ייבחר פרלמנט שיגבש חוקה עד לבחירת נשיא. התהליך יסתיים במהלך 2013, ורק אז יעבירו הקצינים את מוסדות השלטון לידי הנשיא הנבחר והפרלמנט, שייבחר גם הוא ב-2013. כל אלה מוליכים למסקנה הבלתי נמנעת: שלטון מובארק נטול מובארק יימשך לפחות עד 2013.

מצב זה אינו מקובל על ההמונים במצרים, היוצאים לרחובות כדי להביע את מחאתם. יתר על כן, הם מפעילים נגד שלטון הקצינים אותן שיטות התנגדות שבהן הפילו את מובארק: הפגנות המונים ספונטניות ואלימות מוגבלת. גם המשטר הנוכחי, כקודמו, אינו שש לירות במפגינים. הוא עומד בפני מלכוד מורכב ביותר: אם יירה, אולי יחזיק בשלטונו לפרק זמן קצר נוסף, אך ייזכר
כקדאפי ואסד; לא יירה - נחרץ גורלו בטווח המיידי, כולל האפשרות להעמדה לדין של טנטאווי ועמיתיו לאחר איבוד השלטון.

במצב דברים זה, כשהתסכול מהמשטר גובר והולך והאופוזיציה שבה בהדרגה למימדיה
מינואר-פברואר 2011, אין צורך בהתערבות האיסלאם הרדיקלי. ניד ראש למפגינים להמשיך במהומות יספיק כדי למנוע את הנמכת גובה הלהבות. במצב שבו אין הנהגה חלופית לצבא, למעט האחים המוסלמים, נפילת ההנהגה הצבאית תביא כמעט מאליה לעליית האיסלאם לשלטון.

אין ספק כי גל המהומות הנוכחי, תהיה תוצאתו אשר תהיה, יועיל מאוד לאיסלאם הרדיקלי ויקרב את עלייתו לשלטון. אבל מבחינת האיסלאמיסטים, גם אם נראה שהניצחון בבחירות הפרלמנטריות מובטח, מכיוון שהתהליך יארך חודשים רבים וייתכן שבסיומו יורכב רק מנגנון זמני - הם אינם מרוצים. עניינם בקבלת השלטון מהר ככל האפשר.

קריאה ראויה של ההתפתחויות במצרים היא בבחינת חובה על מקבלי ההחלטות בירושלים: אין היום בנמצא "אינטרס מצרי". הכת הצבאית להוטה לקבל מארה"ב, מישראל ומכל שחקן בינלאומי אחר כל תמיכה אפשרית כדי לשמר את שלטונה הדועך. האינטרס של שליטי המחר, האחים המוסלמים, הוא בהמשך התמיכה הזרה בשליטים הנוכחיים כדי לחזק את הטיעון שלא פעלו למען מצרים, אלא בשירות אינטרסים זרים. מאחר ששלטון הקצינים נמצא בשלבי שקיעה והיעלמות מהבמה, ייטיבו לעשות קברניטי ישראל אם יתכוננו לעליית שלטון חדש ועוין במצרים כבר בטווח המיידי בכל מישור אפשרי.

כך, למשל, במישור ההגנתי, חייב צה"ל להתייחס לגבול המצרי כגבול עוין, על המשמעויות האופרטיביות הנגזרות מכך. ומאחר שמדובר בשינויי היערכות בתוך תחומה הריבוני של מדינת ישראל, לא תהיה בכך התגרות בפני שלטונות מצרים. יתר על כן, עקב העובדה ששלטונו של מנהיג לוב התמוטט ואינו מהווה עוד סיכון ביטחוני כלפי מצרים, חייבת ישראל לוודא בכל דרך אפשרית כי הכוחות המצריים המתפנים מהגבול הלובי לא יעברו לגבול עימה.

לנוכח זאת, אין עוד היגיון מדיני וצבאי בהענקת אישורים נוספים לכוחות מצריים להיכנס לתחומי סיני.

הכותב הוא פרופסור, מנהל המרכז לחקר המזרח התיכון במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו